זכות ללא חוק

זכות ללא חוק

תקומת ישראל בעידן החדש היא תוצאת קיבוץ כל המאמצים היחידאיים של המוני היהודים שבאו לכאן במשך עשרות ומאות השנים האחרונות – ולמעשה מורכב גם החלק הערבי של האוכלוסיה מבני אדם יחידים שביקשו לשדרג את חייהם. אך המושגים הקולקטיביים של זכויות קבוצתיות כמו זכות השיבה או חוק השבות, מטשטשים בתודעת הציבור את עובדת היחידאיות וכתוצאה מכך גורמים להפסדים עצומים הבולמים בסופו של דבר את התנועה היחידאית-פרטית ומסאבים אותה. ניכוס ההישגים הפרטיים למגמה הכללית מהווה יסוד למלחמה, שמלתחילה – אם נשמרים בקפדנות זכויות הקנין של היחיד – לא היתה צריכה להתפתח.

כשמדובר בשיבתו של העם היהודי לארץ ישראל יש לראות אותה כעובדה אשר חוק המדינה המסייע להגשים אותה רק מבטא אותה בצורה מוספת, אך לא הוא יצר אותה. למעשה התחיל הרעיון של התמיכה בזכות השיבה בהשראת חקיקת חוק השבות, המעניק ליהודים שבאים לישראל נכסים ומשאבים מקופת הציבור. ביצירת הרושם שהזכות שיש ליהודים לחיות בארץ ישראל מקורה במדינה הונח גם היסוד לאמונה שקיימת ברשותם של הערבים שעזבו את הארץ זכות קולקטיבית עליה.

לפיכך קשה לבני אדם לראות איך צריכה כל טענה לזכות מגורים או להחזקה בנחלה כלשהי להיות מבוססת על זכויות האדם השייכות לבני אדם יחידים ואיך – לפיכך – שומה על היחיד להוכיח זכות בעלות על הנכס שהוא טוען לבעלות עליו. כשזכות זו מוענקת על ידי המדינה מטעמים קולקטיביים-פוליטיים ואין היחיד יכול לבסס אותה על רכישת קנין פרטית, מושמטת הקרקע מתחת יכולת ההוכחה לבעלות באופן אובייקטיבי וכל שיש לאדם להגנה על שלו היא משענת הקנה הרצוץ של חוק סובייקטיבי.

בישראל, החוק המוסכם והלא-אובייקטיבי מחוזק בתודעת הציבור באמצעות המגמה הפוליטית המתיימרת לייצג את מסורת ההבטחה האלוהית ו/או את הרוב הדמוקרטי. אך זה וגם זה אינם "מחזיקים מים" ככלים רציניים, שכן קל לערבים לנצח את החוק של מדינת היהודים על יסוד כזה, כי הם יכולים להציג מיתוס משלהם מול המיתוס היהודי ולעלות על היהודי מבחינה מספרית בגיוס תמיכה המונית בזכות השיבה. על בעלי השכל הישר התומכים בצדק שומה לנטוש את הרעיון שחוק המדינה יכול לקבוע את תוקפן של זכויות ולהעדיף זכויות אמיתיות – כאלה שאינן זקוקות לחוקים.

היזמה הפרטית, היחידאית – השאיפה של היחיד להגשים את מאווייו, להשיג את ערכיו, ליישם את השקפת עולמו - היא מה שעומד ביסודו של כל מהלך קבוצתי, ואפילו תהיה קבוצה זו מורכבת מיחידים רבים. וכך הדבר גם לגבי זכות שיבתו של העם היהודי לארצו לאחר שנות גלות. זו מיושמת על ידי יחידים המגיעים להכרה עצמית כי הדבר נוגע לחייהם ומבטא את ערכיהם האישיים. וכך גם במקרה של ישראל, שהוקמה על יסודות החלוציות של העולים שבאו לארץ כדי להגשים את חייהם באופן יחידאי אישי. למותר לציין כי היכן שמנסה להתערב יד כלשהי בשמה של קבוצה ולהתייחס לדברים בצורה קבוצתית, כמו לאכוף את ערכיה של קבוצה מסוימת על כל השאר, עולות בעיות של גיור, התאמה, הכוונה וכיו"ב, הקשות מאד להתמודדות והמחייבות פתרונות גם כן, תמיד, ברמת הפרט.

במדינה צודקת – וכזו צריכה להיות המדינה היהודית – יבוררו כל עניניה הקבוצתיים של התנועה עד לפרטיה היחידאיים ברמה של יחיד אנושי ורכושו. ברמה הזו ניתן יהיה למנוע עוול ולהשיג צדק. ברמה הזו ניתן יהיה לא רק לבלום את המפלצת הדמיונית וירטואלית המתכנה "זכות השיבה" אלא גם להפסיק לספק לאנשים משאבים גזולים בתוקף "חוק השבות".

אם יכלו יהודים להגיע לישראל, להתיישב בה ולבנות תרבות שלמה יש מאין בישימון הישראלי בשנים שקדמו למדינה ולחוקיה, אז קל וחומר שהם יכולים לעשות זאת היום, כשאיש איננו מפריע להם לגייס משאבים ולספק צרכים לצורך הגשמת המטרה. בהקשר זה, יסייע החופש לגאול את נשמות אזרחי ישראל כי הוא ישחרר אותם מהחשש לבחור בין היות לא מעשיים או לא צודקים; כאשר יגיס כל אדם את המשאבים הנחוצים לו באופן חופשי, יהיו גם ההלוואות שיקבל דרך לגיטימית להיעזר באופן פרטי במסגרת מפעל חלוצי לאומי – והסכנה של מחסור במשאבים תתבטל בששים מול הסכנה להתקיים בארץ ללא זכויות אמיתיות.

נתונים נוספים