חברה פרטית?

 

חברה פרטית?

על ערכי "אינטל ישראל"

כששומעים אנו את התגובות להפגנות המחאה הנערכות בשבתות האחרונות בפתח מפעל "אינטל" בבירה, ניתן להסיק מהן שבישראל של היום נתפשת חברה כמו "אינטל" כמייצגת רכוש פרטי. לאור גישה זו, נתפסים כל מעשי המחאה של הציבור הדתי נגד החברה כאילו מדובר בגרימת נזק לפעילותה של חברה פרטית, שרכושה מייצג את עקרון הקנין הפרטי. אך מוטעה הדבר לראות זאת כך; אין ספק שבחברה חופשית מייצגים כל מפעל כלכלי או חברה עסקית את עקרון הקנין הפרטי, שבו אין איש רשאי לפגוע. ולכן, בהקשר כזה כל הגורם נזק לקנין פרטי הוא באמת פושע, שיש בפעולתו כדי לבסס תביעת פיצויים נגדו מצד בעל הרכוש הפרטי. אך האם דבר זה נכון בישראל, שאיננה חברה חופשית? במקרה של "אינטל ישראל" במיוחד יש לשאול: האם היא באמת חברה פרטית?

אין ספק ש"אינטל", שהיא חברת ענק כלל-עולמית, שהיקף פעילותה ומשאביה גדולים יותר משל מדינות מסוימות, שייכת למה שקוראים כאן "המגזר הפרטי", אך ספק אם המקרה המסוים של "אינטל ישראל", הסניף הישראלי של החברה, הממוקם במדינה שבה הקנין הפרטי נמצא בסימן שאלה, הוא פשוט מבחינת הבעלות הפרטית. פעמים רבות מה שמוצג בישראל כרכוש פרטי איננו כזה; מעמד הקנין הפרטי בישראל אינו איתן והוא תלוי בתנאי ההסכמה של המדיניות הריכוזית הישראלית, אשר הופכת, לעתים קרובות, את המדינה לשותפה פעילה בקנין המוצג כפרטי.

שיתוף הפעולה שבין מדינת ישראל ל"אינטל" כמוהו כשיתוף בין-מדיני, כשלצורך הענין "אינטל" הופכת את ישראל למשרתת האינטרסים שלה לא פחות משישראל מרוויחה ממנה. בהקשר העכשווי של כלכלה עולמית "מעורבת" (כלומר כזו המשלבת בין חופש לדיכוי), מהווה השיתוף בין "אינטל" לישראל עיסקה שבמסגרתה מרוויח המפעל ממדינות דיכויה של ישראל את אזרחיה. במקרה כזה יש לראות את פעילות "אינטל" – ובהקשר זה גם את נכסיה – כחלק מהפוליטיקה העכשווית. בעולם של ימינו במיוחד אין הפוליטיקה נפרדת מן הכלכלה בצורה שבה ניתן להצהיר על פעילות פרטית טהורה. למעשה, כל שילוב של מפעל מערבי במדינה לא חופשית הוא הצהרה על שיתוף פעולה מפוקפק מבחינה מוסרית בין שני הצדדים.

בישראל, שבה לא קיים קו גבול אמיתי בין הפרטי לציבורי, קיימת "כלכלה מעורבת". במונחים של האמונה הסוציאליסטית הנפוצה, מדובר בשילוב בין קפיטליזם וסוציאליזם. אך מכיוון ששילוב כזה איננו אפשרי באמת, משמעות הדבר היא שמה שנראה כחברה פרטית אינו אלא צורת פעולה אחת מני רבות שבאמצעותן נוהג הסוציאליזם הישראלי להטעות את הציבור מאז קום המדינה. בשיטה הישראלית, שבה לא קיים קנין פרטי המוגן באופן מלא מידו של הממשל, יש למדינה ענין לשמור על מראית עין של אפשרות להחזקה ברכוש פרטי כדי למשוך אליה משקיעים מן העולם החיצון.

אין שוני עקרוני בין ענינה זה של מדינת ישראל לענינה של מדינה כמו סין למשוך אליה משקיעים מן העולם החופשי. בכל מקרה מסוג זה מציעה המדינה לנציגי החברה שמעונינת לפתוח בה סניף שיתוף פעולה, שבעיקרו אפשרויות מיוחדות, הכוללות תמיכה משאבית וביורוקרטית. בצורה זו הופכת המדינה, המשקיעה, בין היתר, את כוח העבודה הזול של אזרחיה, לשותפתה של החברה. כפי שקורה היום בכל היחסים הכלכליים שבין חברות מן העולם החופשי לדיקטטורות הסוציאליסטיות, מקפידות חברות אלה להעביר למדינות שבהן הן מנהלות סניפים, בנוסף למיסוי (שהוא הרווח המקובל של המדינה) גם תשלומים פוליטיים, שמשמעותם קודם לכל הסכמה עקרונית עם מדיניות שותפותיהן. בשל כך, למשל, נחשדו חברות גדולות מן העולם החופשי בשיתוף פעולה לא מוסרי עם חוקיהן של דיקטטורות מזרח אירופאיות, בדומה לביקורת שנמתחה על מדינות וארגונים ששיתפו פעולה עם הממשל הסיני בהקשר המשחקים האולימפיים. במקרה של ישראל ו"אינטל" מהווים התשלומים הפוליטיים של החברה ביטוי של הממוצע הערכי שבין מדינת האם שלה למדינות שבהן היא מנהלת את סניפיה. זהו המקרה של "אינטל ישראל".

במגוון הפעולות הלא עסקיות שלה בישראל מייצגת "אינטל ישראל" את קיומה של עיסקה פוליטית, שמהווה, בעולם של ימינו, תשתית הכרחית להצלחת קיומו של סניף מקומי של מפעל בעל היקף עולמי כזה: בבואה של "אינטל" לישראל היא זכתה לתנאים מפליגים במיוחד, שמשמעותם היהפכה של "אינטל ישראל" לחלק ממדינת ישראל ולחלק מהחיים הפוליטיים של החברה הישראלית. באמצעות פעולותיה החוץ-תעשייתיות מהווה החברה בבואה של הפוליטיקה הרשמית שלה ומשרתת נאמנה של מדינת ישראל בתחומים רבים ומגוונים שלגביהם קיימת הסכמה כלל-מערבית הידועה כ"תקינות פוליטית", שמשמעו קבלת הערכים השליטים בפוליטיקה העכשווית.

באתר החברה ברשת החופשית ניתן ללמוד רבות על רוח פעילותה זו של "אינטל ישראל": קודם לכל, מצהירה אינטל על מחוייבותה החברתית: "אינטל שואפת להיות נכס לקהילות שבתוכן היא פועלת. הפעלת תכניות חינוך שונות, התנדבות ותרומה לקהילה, כחלק מתפישה של אחריות חברתית, הן חלק בלתי נפרד מערכי אינטל העולמית. ...עשייתה של אינטל בקהילה כוללת, מעבר להשקעת משאבים כספיים, מעורבות פעילה ורחבת היקף של העובדים השותפים בהתנדבות בפרויקטים חברתיים וחינוכיים..." "בשנת 2007 התנדבו 53% מעובדי אינטל (3580 עובדים) בפעילויות שונות בתרומה לקהילה."

בהמשך מדווחת אינטל על פעילותה החינוכית התומכת במשרדי הממשל: "אינטל מפעילה תכניות חינוך בשיתוף עם משרד החינוך, משרד התחבורה והמשרד לאיכות הסביבה... ...אינטל מקיימת גם פעילות מקיפה באקדמיה ובמכללות." מחוייבות החברה לאיכות הסביבה מודגשת במיוחד: "שמירה על איכות הסביבה היא ערך עליון באינטל..." "בחיפה בונה אינטל בחלק ממרכז הפיתוח את הבניין הירוק הראשון של אינטל בעולם. הבניין נמצא בהליכי הסמכה ע"פ התקן האמריקאי LEED ורשום לקבלת תו תקן ישראלי. "...ביצועי המתקן יאפשרו שימוש חוזר בשפכים להשקייה"

באתר מוזכרים כיבודים רבים שקיבלה "אינטל ישראל" תמורת "מאמציה החברתיים": "על עשייתה הכלכלית והחברתית זכתה אינטל בפרסי הוקרה רבים, שביניהם מגן האתיקה והשקיפות ואות הנשיא למתנדב." "לרגל חגיגות שנות הששים לישראל זכתה אינטל בתואר "ההשקעה הנבחרת" לאור השקעותיה בישראל ...תרומתה לפיתוח בארץ ולתרומתה המשמעותית לקהילה בכלל ולפריפריה בפרט". לא ברור למה הכוונה, בהקשר זה, למושג "פריפריה", אך ניתן לשער במה המדובר. בהמשך הדברים ניתן למצוא פרטים נוספים רבים המעוררים סימיני שאלה לגבי מגמותיה של החברה:

על ה"אחריות החברתית לעתיד הקהילה" של החברה בישראל נאמר כי "אחריות חברתית מעוגנת בערכי חברת אינטל מיומה הראשון. אינטל משקיעה משאבים כספיים ואנושיים רבים בקידום החינוך המדעי-טכנולוגי בישראל, בתמיכה ברווחת הקהילה, בפיתוח תוכניות עבודה גמישות לעובדיה, ובהגברת המודעות לאיכות הסביבה. הודות לגישתה זו, דורגה אינטל כחברה הפרטית  המובילה באחריות חברתית בישראל על-ידי ארגון מ.ע.ל.ה."

ברור כי בכל הפרטים שלעיל מדגימה "אינטל ישראל" את הכרתה והבנתה לגבי הצרכים המיוחדים של ישראל הן כחברה שיש בה מקום נכבד לעניני העובד והן כחברה שבה פועלת מערכת חינוך ממלכתית לצורך "התאמת" האזרח המקומי למגמות הפוליטיות העדכניות, המקובלות בעולם הגדול. לגבי ארגון מ.ע.ל.ה., אשר דירג את ישראל במקום גבוה ב"אחריות חברתית" נאמר כך: "מעלה פועלת כגוף מקדם ומלמד, תוך פיתוח קשר הדוק עם מגוון שותפים לחזון ולדרך: המגזר העסקי, גופי ממשל ומקבלי ההחלטות, השלטון המקומי, המגזר השלישי, האקדמיה, התקשורת והציבור הרחב." – למותר לציין כי כל אלה משמעותם ציות לרובד הפוליטי הערכי הישראלי, הקושר את הציבור, הכלכלה, השלטון והאקדמיה.

בחקירת המשך ניתן למצוא כי ארגון מ.ע.ל.ה. הינו חבר ב-BSR האמריקאי. חיפוש נוסף לגבי הBSR ברשת מגלה כי הכותרות הראשיות של האתר עוסקות בסוגיות הקשורות בסין, הכוללות, בין היתר, דיון בשאלה "האם סין מייצגת איום או הזדמנות?" וברור כי הצעת דיון חופשי מסוג זה אינו אלא הכשרת תשתית לקבלת האומה הסינית למשפחת המכלול הכלכלי העולמי, תוך הצעת אימוץ ערכיה המוסריים.

פרטים אלה הם רק קצהו של קרחון. באתר החברה ניתן למצוא דיווח רב נוסף לגבי הפעילויות שבהן מעורבת "אינטל ישראל" בשירותים "חברתיים" רבים בישראל, כשהמאפיין המובהק שלהם הוא שימת לב לכל מגזר קיים בחברה, התובע התייחסות יחידאית או קהילתית. אחד הפרסים האחרונים שקיבלה "אינטל" מוגדר כ"תוצאה של למעלה מ- 30 שנות פעילות אינטנסיבית של החברה בישראל, הכוללות פיתוח, מחקר, ייצור ושיתוף פעולה עם הקהילות בישראל.

בהקשר זה, מוזר כי מודעות חברתית כה חזקה ומוצהרת כדאגה ל"קהילות בישראל", אשר לוקחת בחשבון, בין היתר, את המגזר הערבי ואת הנושא הפמיניסטי (מנהלת "אינטל" בישראל קיבלה לאחרונה פרס הוקרה בינלאומי על פעלה הנשי), שכח את הקהילה הדתית היהודית. מוזרה העובדה שחברה המגלה יכולת כה רבה להתייחסות למצב הפוליטי והכלכלי המורכב בארץ ובעולם, לא לקחה בחשבון את הרגישות הדתית בישראל בכלל ובירושלים בפרט, במיוחד בנושא ה"חם" של העבודה בשבת, הן מבחינת חוקי העבודה בישראל והן מבחינת ה"סטטוס קוו" השביר שקיים ביחסי דתיים-חילוניים בבירה. למעשה, לא רק מוזר הדבר אלא אף חשוד.

מה בדיוק קרה לאחרונה בהקשר זה? העובדות שנמסרו לציבור הן אלה: אנשי ועדת השבת מטעם העדה החרדית הבחינו במפעל הפותח את שעריו בשבתות ובפועלים יהודיים באים אליו בכדי לעשות את מלאכתם ביום השבת. העדה החרדית קראה לאנשיה לצאת למאבק, שעם הזמן הצטרפו אליו מנהיגי הציבור החרדי מכל החוגים. במסגרת הפתרון שהציגה אינטל בשלבים המתקדמים יותר של המו"מ, הציעה החברה להחליף את כל היהודים העובדים במפעל בשבתות, בגויים.

בנקודה זו, שמנקודת מבט חילונית, די היה בה כדי לספק את דרישות החרדים, נאמר בתקשורת כי "בוועדת הרבנים היה מי שהיה מוכן לשמוע על ההצעה". אך הופיעה מכשלה בכך ש"הגרי"ש אלישיב ביקש לשמוע תחילה את חוות דעתו של גאב"ד העדה החרדית, הגרי"ט וייס. דעתו של הגאב"ד לא היתה נוחה מהצעת הפשרה, באומרו כי הפתרון עלול לפתוח פתח לחברות נוספות שיפתחו את שעריהן בשבתות, בתואנה כי בשורות החברה מועסקים רק גויים, ונמצא כבודה של השבת מתחלל בראש חוצות." – מה שמנקודת מבט חרדית-אובייקטיבית יש בו משום הגיון צרוף.

אך למותר לציין כי בכך מוכח ברבים הקושי הקיים ליצירת פשרה עם בני העדה החרדית, מה שמציג אותם באור שלילי בעיני הציבור. הצגתם של החרדים כחשוכים ואלימים חוזקה על ידי תופעה של התנהגות קשה של "תופעות שוליים" בהפגנות, על אף שמנהיגי העדה ביקשו שתהיינה שקטות, ולו כדי לשמור על השבת. לציבור נודע, מכל מקום, ש"ככל שגדלו ההפגנות, פחתה השליטה על קבוצות השוליים שניצלו את הפגנות השבת הטהורות בכדי לספק מאוויים נסתרים של אלימות והתפרעות" (ציטוט מעתון דתי). בהקשר זה צויין בעתונות הדתית כי "בשני הצדדים הבינו זה מכבר, כי כדאי מאד לסיים את הקרע ולהביא להשקטת הרוחות. 'אינטל' אינה מעוניינת בהפגנות קבועות למרגלות סניפיה, והציבור החרדי אינו מעוניין שתופעות שוליים יצמחו לו בשולי המחנה."

אך יש להטיל ספק בהיות "שני הצדדים" באותה סירה ובמידה שבה "אלימות" החרדים היא באמת חלק טבעי ואותנטי של התנהגותם במקרה זה. בהקשר היותה של "אינטל ישראל" משרתת "ערכים חברתיים" יותר מהיותה חברה פרטית, סביר לראות את הסיבה לפתיחת מפעלה בירושלים בשבת כחלק ממגמת השחרת פני העדה החרדית – ובה במידה יש לחשוד בגורמים זרים ככאלה שמענינם ללבות את הפגנות החרדים לכדי אלימות קשה. זו משתלבת עם המגמות המקומיות, שמאלניות ומוניציפליות כאחד, במאמץ ההוקעה של כלל המגזר הדתי בישראל כמה שמייצג פיגור וחוסר סובלנות. מגמה מקומית זו משתלבת עם הצגת הדת כביטוי של קיצוניות אנושית בעולם כולו.

על רקע המגמה הכללית שלאורה משרתת "אינטל ישראל" את המגמה הכלל-עולמית במסגרת ה"תקינות הפוליטית" לא מן הנמנע שלמקבלי ההחלטות שלה נרמז איכשהו לראות את הענין הדתי היהודי ברוח השקפת מחלקת המדינה האמריקנית, המוצאת לנכון להתערב גם במהלכיה של מדינת ישראל בתחום הבניה בירושלים. לא מן הנמנע שיש בבסיס הפעולה נגד המגזר הדתי בכלל והחרדי בפרט מצד האמריקנים משום השוואה בין גורמים באיסלם הקיצוני ליהדות החרדית. בשני המקרים מרשה לעצמו גורם אמריקני להציב עמדה הפוגעת בענין יהודי מקומי, תחת יצירת הרושם בציבור שמדובר במאבק למען ערכי חופש וזכויות אדם כנגד פיגורם התרבותי של חובשי כיפה.

דווקא בשל אפשרות זו אסור להתייחס ל"אינטל" כאל עסק פרטי רגיל ואסור לראות חברה זו כגורם עסקי המנותק ממדיניותה הפוליטית של ישראל. את הרוח הפוליטית העכורה השוררת ברחוב הישראלי נגד האלימות הדתית שפשטה השנה בירושלים החליט מי שהחליט לנצל כדי להוקיע את שומר המצוות היהודי בכלל ואת העדה החרדית בפרט בעיני הציבור החילוני. בהקשר של "אינטל" די אם נזכור שהאזרח הישראלי המקשיב לתקשורת הממלכתית מקבל כמעט מדי יום ביומו, עם הארוחה התעמולתית הרגילה שלו, מנת שנאת דתיים וחרדים לא מבוטלת.

לאור היקף פעילותה הפוליטית של "אינטל" אין סיכוי שזו תוכל להשאיר את החלטותיה העסקיות מחוץ לפוליטיקה המקומית. בהקשר זה יש לראות חברה זו כשותפתה הפוליטית של מדינת ישראל כפי שיש לראות את מדינת ישראל כשותפתה העסקית של "אינטל". מנקודת מבט אובייקטיבית זו אין לראות חברה זו כמייצגת באופן טהור עקרונות צודקים – וקל וחומר כשיודעים אנו על המאמץ שהיא עושה להתאים את עצמה לערכיהם של ישראל ושל העולם הפוליטי העכשווי.

נתונים נוספים