חוק כגזר דין

 

חוק כגזר דין

בעייתיות השיפוט הציבורי

חקיקת חוק יותר גרועה משיפוט לקוי במקרה מסויים אחד, כי משמעותה המעשית היא גזר דין הנקבע בבת-אחת על מספר גדול מאד של בני אדם – שכן משמעותה ששופטים חורצים משפט ואנשי כנסת שופטים המונים בבת אחת לעונשים, קנסות ותשלומים מראש לגבי מספר גדול של מקרים מסוימים.

כשנחקק חוק משמעות הדבר היא נטילת גזר דין שנקבע בהקשר מסויים כפתרון ההגיוני לנושא מסוים והחלתו על מקרים רבים. אנו יודעים עד כמה קשה לחתום על גזר דין במקרה של אדם פרטי אחד ובמקרה מסויים, והרי לוקח לפעמים שנים רבות בכדי להגיע להכרעה בענינו של אדם אחד, כי יש להביא את כל העדויות בענין ולראות כמה שיותר ממנו - וגם אז אין ערובה שלא תהיה טעות. אז מה הסיכויים שחוק כללי יצדק לגבי כל מקרה ומקרה אם הוא נקבע מראש?

בכלל, כשחורצים גזר דין עושים זאת רק כי בעלי הדין החליטו שעדיף להם לגשת לבית משפט מכיוון שאינם יכולים לסבול את הענין פתוח והאפשרות הגסה – פניה לעימות אלים – איננה נראית להם רווחית. למעשה, הסכמת בעלי הדין היא הלגיטימציה היחידה לחריצת הדין כי אחרת הם היו יכולים לסגור את הענין ביניהם מכיוון שלהם ורק להם יש את הזכות לעסוק כבתוך שלהם במה ששלהם ושום גוף חיצוני איננו יכול לעשות בשלהם כבתוך שלו.

על רקע זה ניתן לראות גם את בעיית הפגיעה בזכויות הפרט מצד המדינה שלוקחת על עצמה לפעול בתוך זכויותיהם של אנשים שרכושם פרטי שייך להם ולא לה וגם את ההתיימרות הבלתי אפשרית של אנשים שללא השכלה מדעית ומשפטית מינימלית מוצאים לנכון להתערב בענינים גדולים ולעשות החלטה קולקטיבית מחשבתית על גבו של קולקטיב שלם, שהיא הכפלה אלפי מונים של תהליך משפטי, כאילו לקחנו משפט והגדלנו את מספר הנאשמים, השופטים, הסניגורים והקטיגורים בו פי אלף ומליונים ואנו חושבים שכך אנו מסוגלים לעשות משפט הוגן בבת-אחת לכולם.

הוצאת וחקיקת חוקים על ידי רשויות החקיקה אינן אלא עריכת משפטים כאלה, המוכפלים בצורה קולקטיבית, והנמסרים לידי ועדה מחליטה, המלאת את מקומם של שופטים. בתצפית על פעולתה של המערכת המשפטית במדינת ישראל אנו רואים כי היא איננה יכולה לעקוף את הצורך להתייחס לכל ענין יחידאי בצורה יחידאית – וזו, למעשה, הסיבה שבגללה יש צורך בזימון האזרח היחיד לבית המשפט גם אם וכאשר הוא נתבע על ידי המדינה על הפרת חוק שברור העונש לגביו. בהקשר זה עצם העובדה שהחוק גוזר טווח עונשין מוגדר על הפרת חוק מסוימת, היא לא רק הודאה בכך שיש צורך בשיפוט של כל נושא לגופו בכל משפט יחיד, אלא גם שלמדינה – לגוף המחוקק – יש ענין להשאיר בידיו את השליטה לא רק על גזרי הדין אלא גם על השופטים.

נתונים נוספים