ישראל 2010

 

ישראל 2010

בין הרמאדן לכריסמס

כתושב העיר בת-ים הגר קרוב לקניון המקומי אני רואה מקרוב איך מהווה מרכז מסחרי זה צומת שבה נפגשים זה עם זה נוצרים, מוסלמים ויהודים; עם התקרב פתיחת שנת 2010, אשר תסיים את העשור הראשון של המאה ה21, מתמלא הקניון הבת-ימי בסממניו של חג המולד הנוצרי; הקישוטים האופייניים לחג, המוצגים בדוכנים מיוחדים, שעליהם צובאים דוברי רוסית רבים, חושפים את המידה הרבה שבה הזמינו חוקיה של מדינת ישראל את בני המגזר הנוצרי להתארח בה. בבת-ים, הקרובה ליפו, מושך הקניון גם לא מעט משפחות ערביות מוסלמיות מהעיר השכנה, המבלות בו במיוחד בתקופת חגי האיסלם ואז נשמעים צלילי הלשון הערבית ברמה לצד הרוסית.

כמעט צמוד לקניון, מעבר לכביש, נמצא מבנה גדול המשמש כמטה החקירות של משטרת ישראל ולא מן הנמנע שיש שראו בקיומה של שמירה משטרתית קרובה משום מניעת תקריות שעלולות להיווצר בשל קרבתם זה לזה של בני שלוש הדתות. שכן בכל מקום במזרח התיכון – כולל בישראל – אין קרבתם של היהדות, הנצרות והאיסלם נקיה ממתחים פנימיים. למעשה, על אף שכלפי חוץ נראה כי אין כל בעיות בין-דתיות, ועל אף שאין לסכסוכים בעלי אופי דתי מקום בקניון, צריך אדם להיות עיוור, טיפש או שמאלני כדי שלא לראות את הבעייתיות הקיימת בכוח במתח שבין הדתות.

לפיכך, אף כי אין הנוצרים והמוסלמים המקומיים מצהירים על יחס עויין כלפי היהודים, כדאי שלא לשכוח את ההיבט העובדתי-הסטורי, המעיד על כך שהנצרות והאיסלם לא חיו בשלום עם היהדות. למעשה, מנקודת מבט דתית ניתן לראות בבני הנצרות את נציגיה של אנטישמיות הסטורית, אשר מאז היווסדה פעלה רבות נגד העם היהודי – וכמעט שאין צורך להזכיר גם את פגיעתו הרעה של האיסלם ביהדות. אין ספק שמנקודת המבט של האנטישמי כל מה שמפריד בינו לבין פוגרום או טבח הוא זמן.

את העובדה שעל מדינת ישראל צרות מאז הקמתה מדינות האויב הערביות למותר לציין, שלא לדבר גם על כך שעם ישראל מתמודד עם האלימות הערבית בארץ ישראל עוד מהתקופה שלפני קום המדינה – ואלימות זו, כפי שהוכח באירועים שונים – וביניהם ההתקוממות של שנת 2000 ועליית מפלס שיתוף הפעולה עם הטרור הפלסטיני - ממשיכה להוות חלק מהמנטליות הערבית גם כשמדובר בערבים שהם אזרחי ישראל. בהקשר זה, יש יותר ויותר סימנים לכך שהמיעוט הערבי החי בגבולות מדינת ישראל מגלה יותר ויותר סימני עוינות כלפי כל מי שאיננו ערבי או מוסלמי.

אף שעובדות אלה אינן נתפסות על ידי חלק גדול בציבור היהודי בישראל כבעלות משמעות של איום מעשי, הן כאלה. ישראל, המקיימת בתוכה חופש דתי מלא לבני שלוש הדתות, מתעלמת מעובדת היות הנצרות והאיסלם בעלות אוריינטציה של התפשטות, המתבטאת לא רק במסיונריות הנוצרית ובטרור המוסלמי, אלא גם בנסיון של בני שתי דתות אלה לכבוש עוד ועוד נקודות אחיזה בירושלים. הדבר מתבטא בנסיונות הכנסיה הנוצרית להשיג שליטה בחלקים מהעיר העתיקה ובפעולות המוסלמיות על הר הבית, המערערות את יציבות השלטון הישראלי, המעידות על כך שתנועות אלה אינן שוקטות על שמריהן ותרות אחר כל דרך להתרחב. נראה שישראל של השנה הלא-יהודית החדשה הולכת והופכת יותר ויותר למקום שצפיפותו הדתית גדלה וגיס חמישי נוצרי-מוסלמי מאיים בה על אזרחיה היהודיים.

נתונים נוספים