ישראל - דמוקרטיה זמנית?

ישראל – דמוקרטיה זמנית?

לקראת יום העצמאות עולים לדיון מחודש העקרונות

החוקתיים הפנימיים שעליהם בוססה מדינת ישראל החדשה שהוקמה ב-1948.

לדבר יש חשיבות במיוחד על רקע אי הידיעה של הציבור לגבי מי שהוביל את הקמת המדינה – ובמיוחד על פי מה נקבעו העקרונות והחוקים שהמדינה הצעירה תפעל על פיהם. למעשה, שאלת היסוד היא שאלת הייצוג: את מי ייצגו אלה שהקימו את המדינה, כשהחליטו על העקרונות המוסכמים שעל פיהם תיבנה?

שם אחד שעולה בפי כל בהקשר זה הוא, כמובן, בן גוריון. אך מה נתן לבן-גוריון את הסמכות לקבוע מה שקבע עם ההכרזה על עצמאות ישראל? התשובה לשאלה זו תקבע, בהכרח, את התשובה לשאלה: ישראל החדשה מדינה חפשית או דיקטטורה?

בהקשר זה, כדאי לציין כי הדמוקרטיה של המדינה נתפסת על ידי כל מי שחונך באמצעותה כנכס צאן ברזל של מהות שיטתה המדינית, אך הדבר מעלה לפחות שתי שאלות חשובות: א. על סמך מה הוחלט שזו תהיה שיטתה המדינית של ישראל? ב. האם, במיוחד בשנותיה הראשונות של המדינה, לא פעל דוד בן גוריון כדי להשליט את השקפותיו האישיות על האוכלוסיה בצורה שנמצאת בניגוד לרעיון הדמוקרטי?

קביעות הממשלה הזמנית

שתי שאלות אלה פותחות תיבת פנדורה גדולה של החלטות ממשלה רבות, אשר הוחלטו על ידי מה שהוסכם להיות רק "ממשלה זמנית" – אך עדיין, מעת קום המדינה ועד היום, לא הוחלפה בממשלה מוסכמת עפ"י בחירת העם, כפי שהובטח בימי המדינה הראשונים.

למעשה, קיימות שאלות אף לגביח עצם ההחלטה על הקמת המדינה, שכן לא ברור מה היה – אם בכלל – הרוב שעל פיו קיבל בן גוריון את ההחלטה להקים את המדינה. עובדת הקמה נתקבלה, מן הסתם, על ידו באופן עצמאי התואם כל החלטה בלתי דמוקרטית.

ימיה הראשונים של המדינה היו ימי שלטון מפא"י, אשר חגג את נצחונו על כל מתנגדיו והשליט בארץ את רצונו מבלי לאפשר לשום כוח אחר להתערב בהחלטותיו. ברוח שאיפות הממשלה – וכנראה שלא מעט ברוח העומד בראשה – הועברו בישראל החדשה חוקי כפיה שונים, שלצורך חקיקתם לא שאל איש את העם, אם עולים הם בקנה אחד עם דמות החברה שבה הוא מעוניין. בין חוקים אלה רבים אשר קיימים עד היום – ועד היום חורצים גורלות בתחומים שונים, המקיפים את כל חלקי המשטר – מגיוס חובה ועד לחינוך חובה.

דוד בן גוריון לא הנהיג משטר דמוקרטי; הוא הנחית על ציבור האזרחים של המדינה החדשה הנחיות מחייבות רבות ונהג כדיקטטור לכל דבר. אך בשנות הארבעים והחמישים, שנים שבהם עסק העולם בהיחלצות ממשטרים דיקטטוריים מפלצתיים, כדוגמת הנאצי והפשיסטי, נתפס המשטר החדש, אשר הנהיג בחירות מחזוריות ובית נבחרים, במיוחד על רקע קיומן מסביבו של מדינות אויב שחסרו לחלוטין כל מסורת פרלמנטרית, כדוגמה וכמופת לחופש.

לטשטוש הגבולין בין חופש אמיתי לדיקטטורה של השלטון המפא"יניקי תרמו גורמים חיצוניים חזקים כמו ההסכמה הכללית של אומות העולם, שהתבטאה בהחלטת האו"ם והרצון העצום של יושבי הארץ שחפצו בהקמת מדינה יהודית. ביחד עם בורות חמורה לגבי מושגי יסוד של מדיניות ליברלית ותפיסה בלתי מבקרת של הסוציאליזם הציוני כעולה בקנה אחד עם היהדות, הביאו כל הגורמים הללו לקבעון מסגרת חוקית שבתוכה אנו נמצאים מאז ועד ימינו. לתופעה כללית זו, אשר ביסודה היא מהווה את אמונת היהודים בכך שמדינת ישראל היא מדינה חפשית, ניתן לקרוא: המיתוס הדמוקרטי הישראלי.

נתונים נוספים