לא נורמלי

 

לא נורמלי

על העם היוצא מן הכלל

רשמית, המושג "נורמלי" משמעו "מתאים לנורמה", שהיא הדרך שבה נוהג הכלל. בהקשרים מסוימים נחשבת צורת הגדרה זו לציון חיובי של מה שהוא תקין, אך לא תמיד; לעתים קרובות אנו משתמשים בחיינו בביטוי "לא נורמלי" דווקא כשרוצים אנו לציין דבר טוב באופן מיוחד, היוצא מן הכלל במובן החיובי. במונחי המסורת היהודית, זכה עם ישראל דווקא בדברים שנשא אודותיו, בהגדרה של "עם לבדד ישכון", מה שבמונחים ערכיים מציין אותו כמה שנמצא מחוץ לכלל – או, במונחים של ימינו, "עם לא נורמלי".

התייחסות מסוג זה לעם ישראל נחשבת לעתים למחמאה, המציגה אותו כעולה על שאר העמים. אך במיוחד בעולם הפוליטי של ימינו, שבו ישראל נדרשת "ליישר" את ערכיה אל מול ערכיהם של אומות זרות, הציון של "עם לבדד ישכון", במיוחד כשהוא מחובר לתוספת "ובגוים לא יתחשב", אינו מוערך באופן חיובי.

לדאבון הלב, גם חלק ממנהיגינו – במיוחד אלה המנהיגים את המדינה - סוברים כי על עם ישראל ומדינתו להתאים את עצמם לאלה המקובלים על ידי העולם; בראיון שנתן לתקשורת לקראת ראש השנה, מתוך התייחסות ללחץ האמריקני על ישראל "להקפיא" את הבניה ביהודה ושומרון אמר ראש הממשלה נתניהו: "...אנחנו רוצים לאפשר לאחינו ביהודה ושומרון חיים נורמליים". שימוש זה שעשה ראש הממשלה בביטוי "חיים נורמליים" בהקשר זה חשף, אולי מבלי משים, את הבנתו לגבי העם היהודי. נקודת המבט שביטא, זו שלפיה החיים הנורמליים הם ביטוי למשאת הנפש, היא הדרך שבה רואים רבים בעולם המערבי את החיים הראויים. אך הנחה זו, המקובלת כל כך בימינו, איננה מבטאת את מהותו האמיתית של עם ישראל.

אף כי רבים בעולם מסכימים עם היותו של עם ישראל יוצא מן הכלל, לא כולם סוברים שלטובה. למעשה, קשה מאד למצוא בעם היהודי, החל מערכיו וכלה בהסטוריה הייחודית שלו, דמיון לזה של עמים אחרים. כמעט בכל היבט אפשרי עם ישראל הוא עם לא נורמלי, שמקוריותו מתבטאת בעיקר במכלול ערכיו היסודיים החיוביים, שביניהם האמת והצדק. בהקשר זה העם היהודי הוא חלוץ אמיתי בפועל, אשר האמת היחודית לו היא בעלת איכויות אוניברסליות, שדווקא הן מאפשרות לו את ההכרה הכלל-עולמית בייחודו.

בעולם שבו שולט הרעיון הפוסט-מודרניסטי קשה לגישה רעיונית מסוימת להציג עצמה כצודקת היחידה בעולם. המסורת היהודית, לעומת זאת, ראתה תמיד את האמת שלה ככלל-עולמית בתוקף היותה צודקת. עם זאת, היא כיבדה תמיד את זכותם של בני אדם אחרים לדעה עצמית והיא משוחררת מהנטיה לכפות אמת זאת שלה על העולם כולו.

שלא כמו דתות הנצרות והאיסלם, אשר חטאו במשך דורות בנסיון להשליט את אמונותיהן בכוח הזרוע, העם היהודי מתנהג כאילו לא איכפת לו מה יחשבו עליו עמים אחרים. עם קום מדינת ישראל, שעבור רבים בעם היהודי היא מהווה את הביטוי הלאומי שלו, השתנה מעט מצב זה בשל סירובה של המדינה להתאים עצמה לדרישות העולם הפוליטי החיצוני. בהקשר זה ניתן לאשר מחדש את טבעו של העם היהודי כ"עם לבדד ישכון" ולהמליץ על כך ש"בגויים לא יתחשב" – לפחות לא יותר מדי...

נתונים נוספים