לשפוט את השופטים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 704
לשפוט את השופטים
אם חפץ אזרח ישראלי לבקר את שופטי ישראל כדאי שיכיר, קודם לפעולתו, בכך שקהילת שופטי ישראל איננה נמצאת רק במוסדות המשפט המיועדים להם על פי חוק אלא גם באמצעי התקשורת למיניהם: בעתונות, בטלוויזיה וברשת המחשבית החופשית. ואף כי שופטי התקשורת אינם מחזיקים בסמכות חוקית לערוך משפטים, יש בידם כוח השפעה גדול ביותר על אלה שמחזיקים בסמכות החוקית לשפוט, ולו רק מתוקף העובדה שכאזרחים מהווים אף הם חלק מהציבור (או, מדויק יותר: מההמון) החשוף להשפעת התקשורת.
בחברה מתקדמת, השואפת, מדרך הטבע, להיות מוסרית, מערכת המשפט היא מוסד בעל חשיבות רבה, ששומה על הציבור לבקרו בצורה המחמירה ביותר שניתן. לרוב ניצבת הברירה השיפוטית בכל חברה בין משפט מקצועי לבין משפט ההמון. בזמן שהראשון מתבסס על צדק מציאותי ותבוני ועל יסוד חוקתי יציב, השני הוא לא צודק, רגשני, ובלתי מבוסס מבחינה עובדתית. במקרה של מדינת ישראל יש בציבור נטיה רבה לשיפוט ההמון, אשר מחוזקת ביותר על ידי התקשורת הממלכתית. זו, שלעתים מונעת במהלכיה על ידי שאיפות כלכליות ולעתים מהווה זרוע של מגמה שלטונית כלשהי, עוקפת את המערכת המשפטית הרשמית כשהיא מציגה בפני הציבור חשדות, תחקירים ואף מה שנתפס בציבור הבלתי מיומן כפסקי דין.
בהקשר זה, יש מצב שבו שומה עלינו, כקהל צרכני תקשורת, לשפוט את פסקי הדין שהטילה לפתחנו התקשורת השופטת בישראל. רשות זו, אחרי שכבר חרצה את דינם של חשודים רבים הרבה לפני שהגיעו לבית משפט, איננה מסתפקת בכך, אלא מתיימרת לשמש גם כמובילת הציבור במסעות הצלה מפני אויביו. לצורך זה ממציאים אנשי התקשורת אגדות חדשות במטרה לזעזע את הציבור.
דוגמה מובהקת לאגדה מסוג זה החלה עם המקרה הטרגי של מות הילדה רוז, אשר בו דאגה התקשורת לכך שהרבה לפני שנפתח המשפט הרשמי, יהיה הציבור הישראלי כולו משוכנע כי אביה הוא רוצח אכזרי. זו היתה רק יריית הפתיחה של מירוץ לאומי כללי, שכן התקשורת השופטת הרשתה לעצמה לבנות בתודעת הציבור מסע הוקעה שלם נגד אהבת הורים לילדיהם; מסע זה, שהבליט מעבר לכל יחס נאות כל סימן קל של פגיעת הורה בילדיו, הגיע לשיאו בפרשת "האם המרעיבה". בפרשה זו די בעצם הכינוי שהוצמד אל האם החשודה כדי לגזור את דינה, על אף שרק זמן רב לאחר מתן פסק דין זה זכתה לחקירה מקצועית במסגרת טיפול משפטי ממוסד.
במצב כזה, שבו כבר נפסק כבר במשפט ההמון מעמדה של הפושעת, יש ספק גדול לגבי יכולתו של שופט כלשהו, החשוף כשאר אזרחי המדינה להסתה התקשורתית, להתייחס לנושא בטוהר שדורש שיפוט אובייקטיבי ראוי. מצב ענינים גורם לשופטי התקשורת לנסות להתחמק מאשמת הסתת הציבור על ידי הצגת עצמם כמשרתיו. בהפכם את יחסי הסיבה-תוצאה של השפעתם על הציבור ובהצגת עצמם כאילו אין הם אלא מושפעים מהתנועות והזרמים הקיימים בחברה, הם מציגים עצמם כמשרתיו המסורים של הציבור. ככאלה הם מבקשים מבית המשפט שיגן עליו, או – בהקשר המסוים הזה – שיגן על ילדים מפני הוריהם. אל מול הסתה יסודית כל כך של מערכות שיפוטיות רבות המטעות אותו ההגנה היחידה שנותרה לאזרח הקרבן היא יכולתו הפרטית העצמאית לשפוט את השופטים.