מבחן הנאמנות

מבחן הנאמנות

יש מקרים מיוחדים שבהם נדרש לנאמנות לא אדם בודד אלא עם שלם. זה קורה – כמו במקרה של יונתן פולארד – כאשר מדובר באדם שפעל למען העם הזה, ובמיוחד כאשר המדינה שלמענה פעל מודה בכך ששלחה אותו.

בימים שבהם עולה על נס בישראל ענין הנאמנות לערכי המדינה, יש דווקא בהצעה לעגנו בחוק משום אבסורד על רקע מסעו האחרון לארה"ב של בנימין נתניהו, שבו בלטה הימנעותו הבוטה מלתבוע שוב את שחרורו של פולארד, אשר ההבטחה לכך ניתנה לו בעבר על ידי בעלה של שרת החוץ האמריקנית והופרה.

סוגיית פולארד, אולי יותר מכל נושא דומה לה, מייצגת את בגידתה של ישראל בערכיה המוצהרים שלה עצמה, כי האיש פעל בשליחותה. מבחינה זו מהווה המחדל של נתניהו משום סגירת מעגל סמלית בין הבגידה לנאמנות, כי פולארד השבוי משלם מזה זמן רב הן על בחירתו שלו בנאמנות לערכים, כאשר עמד מול ברירה דומה ולא בגד בעצמו והן על בגידתה בו של מדינת ישראל, שהחלה כשהסגירה אותו לאמריקנים שבגדו בישראל.

בענין זה מהווה שתיקתו של העולם היהודי כולו ובמיוחד של היהודים בארה"ב אות לבגידה במסווה של נאמנות, שכן זו מהווה עדות רועמת לנאמנות האזרחית המזוייפת של אזרח ארה"ב היהודי למדינה הגדולה שלה הוא חש חובה גדולה יותר משהוא חש לישראל.

למותר לציין כי כאשר אתה מקריב ערך אחד בתמורה לאחר, אתה מצהיר בכך למי או למה אתה נאמן ובמי או במה אתה בוגד. מבחינה זו די בפרשת פולארד כדי להעיד על הערך שלו נאמנה בימינו מדינת ישראל.

במקרה של פולארד ברור לכל כי חמור ככל שיהיה הפשע הבלתי ידוע שעל ביצועו שילם במאסרו הממושך, מלאה כבר מזמן סאת התשלום הסביר שנגבה ממנו. לפיכך, יקרה עם פולארד אשר יקרה, חשוב שיידע כל מי ששותק בענינו כי הוא תומך בשתיקתו בבגידתם של המדינה והעם לא רק בזכויותיו של יהודי אלא גם בזכויותיו של השבוי כאדם.

נתונים נוספים