עריצות רחמנית

 

עריצות רחמנית

על נדיבות של רשע

אין כמו אתגרים כלכליים וכספיים כדי לחשוף את עמדות בני האדם ואת דרך מחשבתם בנוגע למוסר. לאור זה ניתן לבחון את מידת מוסריותה של חברה שלמה לפי מדיניותם של מנהיגיה הנבחרים ומוסדות השלטון שלה בהקשר של אירועים בעייתיים התובעים פתרון. בישראל, דבר זה בלט במיוחד במקרה של אסון השריפה, שביחס אליו מצאו לנכון אזרחים רבים להביע השקפות לא מוסריות דרך הצעותיהם לטיפול בסוגיה – מה שחשף לאור היום את המידה שבה חולה היום העם כולו.

הצד המשותף לאי מוסריות כללית זו הוא המוכנות הגורפת של האזרח הישראלי להוציא את ממונם של משלמי המסים במנותק מרצונם, ואף בניגוד לו, כדי לממש תכניות הצלה. בכך התבטאה מוכנותו של האזרח הישראלי לפגוע בזכויות הקנין של עמיתיו על יסוד ההנחה הסוציאליסטית שהדבר מוצדק מבחינה מוסרית כי הוא נעשה לצורך טיפול בנפגעים. דווקא העובדה שפגיעה קשה זו בזכויות האדם נעשית על ידי אזרחים ישראלים-יהודים מבלי משים ומתוך כוונות טובות מצביעה על ההצלחה הגדולה של השלטון הריכוזי-סוציאליסטי בישראל להביא את העם היושב בציון לידי שמד רוחני, שכמו במקרים רבים אחרים בהסטוריה, מבוסס על רגשנות רחמנית.

הביטוי הידוע "המרחם על אכזרים וגו'"(*) מבטא את הסכנה הפוטנציאלית שקיימת ברגש הרחמים, ההופך לאכזריות אם וכאשר הוא מיושם באופן דוגמטי מחוץ להקשר של שיפוט תבוני. דבר זה מתבטא בנדבנותם הגורפת של אזרחי ישראל היהודיים, המבטאת את קיומו ברשותם של רגש רחמים חזק, האופייני לעם היהודי, עם עיוורון רגשני. כפי שאופייני למתרחש במדינת ישראל יוצא שכרה של רגשנות מסוג זה, הנראית כלפי חוץ כנדיבות לב (משום שזו באמת קיימת בה) בהפסדה.

ולא מדובר רק בעוול המוסרי שיש בפגיעה הגדולה במשאבי הציבור, הנובעת מהוצאתם הפזרנית על ידי מנגונוני השלטון, אלא – ברמה יסודית הרבה יותר – שניתן לראות בדלדול הכללי של משאבי הציבור על ידי דרך החשיבה הסוציאליסטית גם את מה שבגללו לא היתה יכולה מדינת ישראל להתעמת כראוי עם אסון השריפה. דבר זה נובע ישירות מכך שהסוציאליזם, עם כל התיימרותו לשרת את החלשים בחברה, לסייע לנזקקיה ולרפא את תחלואיה, מקיים לצרכים אלה מנגנון ביורוקרטי כה גדול, מסורבל ומנופח, המצריך משאבים כה רבים, עד שאלה מהווים – כבר מהתחלת הפעלתם – מכשול עובדתי שאיננו מאפשר את הקמתה וקיומה של מערכת אמצעי התגוננות טובים יותר.

כפי שאדם חסר אמצעים מוצא את עצמו נזקק בעת מצוקה לחזר על הפתחים כדי להפציר בבעלי הון שיסייעו בידו, מגיעה המדינה הסוציאליסטית למצב דומה שבו, על אף הוקעתה את אכזריותו של ההון היא נדרשת לרחמי הקפיטליזם כדי שיאכיל אותה. דבר זה, המתרחש שוב ושוב בעולמנו, כאשר עריצויות סוציאליסטיות פושטות את הרגל ונזקקות לחסדי מדינות חופשיות יותר, היכה הפעם בישראל הסוציאליסטית, שמצאה את עצמה נזקקת לפתע לעזרת גורמי חוץ כדי להגן על עצמה מפני אסון.

(*) "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" " (ר' אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע)

אף כי אין זו הפעם או התחום היחידים שבהם נזקקת ישראל לסיוע חוץ, בלט הדבר במיוחד במצב החירום שנוצר בכרמל בשל התיימרותה המתמדת של ישראל לא רק לסייע לעצמה אלא לעולם כולו, מה שמתבטא בנדיבות הקבועה שבה נוהגת מדינת ישראל להציע את חסדיה על חשבון משלמי המסים שלה לעולם כולו. פעם אחר פעם מגישה ישראל סיוע לארצות רחוקות, שבהן מתרחש אסון טבע. שוב ושוב יוצאות מישראל שיירות של אספקה, אנשי מקצוע ומשאבים טכנולוגיים כדי להציל בני אדם שנקברו תחת הריסות של רעידות אדמה, שנפגעו על ידי שטפונות או שנפגעו ברעב בבצורת במקומות נידחים ושוב ושוב מתנפחים חזותיהם של אזרחי ישראל בגאווה לאומית, כשהם מעודדים על ידי התקשורת המקומית, שאנשיה "משדרים מהשטח" את נפלאות הסיוע שמגישה ישראל "על חשבונה" – מבלי להעלות כלל בדעתם מהו המחיר שאזרחיה משלמים תמורת נדיבות בלתי מוסרית זו.

ואין כמו אירוע השריפה בכרמל כדי להמחיש עד כמה נמצא חשבון זה של ישראל בחובה, ועד כמה נדיבותה של ישראל במשאביהם של משלמי המסים היצרניים שלה אינם אלא פזרנותו הבלתי מוסרית של פושט רגל, אשר בניגוד לעקרון היהודי המוסרי והצודק מעדיף את עניי העולם על פני עניי עמו והופך את הקרובים לו לרחוקים כאשר הוא מקריב אותם למען הרחוקים.

כשל מוסרי השקפתי חמור זה התבטא גם באחת מההתייחסויות המעניינות של הציבור לסיוע שקיבלה ישראל ממדינות העולם במקרה של אסון הכרמל, שבה התבלטה ההתרעמות על כך שארה"ב איננה ממהרת לסייע לישראל כמו, למשל, רוסיה. גישה זו אופיינית לאלה שמבחינתם הוצאת משאבי מדינה יכולה להיעשות רק לפי החלטת שליטיה, מבלי לבקש את רשות משלמי המסים שלה, להתחשב בדעתם או להזדקק לרצונם. למותר לציין כי בכך מתבטאת מגמת חינוך הציבור לעריצות, המופעלת על ידי הממשל – וכמובן שבישראל הסוציאליסטית מהווה הדבר גם את הצדקתו העצמית של השלטון.

מבלי לשים לב לכך שבגישה זו מצדיקים הם את פעולתו של ממשל דיקטטורי ורואים אותו כעולה על זה של משטר חופשי, תומכים אזרחי ישראל, קרבנותיו של החינוך המלכתי בהחלטות מדיניות הנוגעות למשאבי ציבור מבלי לראות את הדיון הציבורי כרלוונטי לצורך החלטה מסוג זה. בתוצר זה של הריכוזיות הישראלית, משתלבת ישראל במרחב העולם הסוציאליסטי, שזרועות התמנון שלו פשוטות בימינו על רוב העולם, תוך הזרמת משאבי המדינות היצרניות למטרות פתרון מצוקות העולם השלישי, ביחד עם סיוע לעומדים בראש עמים נחשלים, כולל ארגוני טרור...

לאורך כל ההסטוריה האנושית היו מחוות של נדיבות לב מסימני ההיכר המובהקים של שליטים עריצים אשר הבינו את כוח ההשפעה הגדול שיש למחוות אלה ואת ההערצה שרוחש העם הפשוט כלפי הרשע הנדיב. גישה גלובאלית זו היא שמביאה את אזרחי מדינות העולם לסמוך על החלטות העומדים בראשן לגבי דרך הוצאת משאביהם, והיא אשר מרגילה אותם לראות את הסיוע בין מדינות עשירות לעניות כמה שהוא חלק לגיטימי של מדיניות ניהול העולם על ידי ארגונים בינלאומיים.

ארגונים אלה, כמו האו"ם, האיחוד האירופאי ושאר מערכות הניטור והפיקוח הקשורות אליהם, מהוות היום כבר תשלובת ענק הצומחת במהירות של עריצות כלל-עולמית, שגבירה את שליטתה בכלכלה ובמדיניות העולמיים. בדיוק כמו ישראל, המסייעת במשאביה למדינות הנתונות במצוקה מבלי לבדוק כלל את עמדת אזרחיה בנושא, תומכת גם ממשלה עולמית זו ברוח רעיון הרחמים כלפי אכזרים, במדינות עריצות נחשלות באמצעות משאביהם של אזרחי מדינות חופשיות, תוך פגיעה בזכויותיהם. וכמו בישראל ובשאר מדינות הרווחה, המהוות חלק מהסוציאליזם העולמי, מצדיקה עריצות עולמית זו את פעולותיה הבלתי מוסריות נגד האנושות בהצהרות של רחמים כלפי מוכי גורל.

נתונים נוספים