שנאה

 

שנאה

הבעייתיות בהתנהלותו של ליברמן לקראת הבחירות נמצאת בעובדה שהקמפיין הפוליטי שלו מדגיש את ההתנגדות לערבים המקומיים ובכך מתבסס במידה רבה על שנאה. אף כי השנאה היא רגש לגיטימי שכאשר הוא מופנה כלפי אויב הוא מוצדק ועשוי להיות אף מועיל, לא חיובי להפעילו בהקשר פוליטי משום היותו ...רגש. ככזה אין בו, כשלעצמו, משום הצעת דרך או בניית עתיד ראוי ולכן יש לראותו כמוטעה כאשר הוא מופיע כתחליף לתכנית פוליטית.

אם וכאשר משתמשת תנועתו של ליברמן במודע ברגש השנאה כבנכס אלקטוראלי ניתן להבין את ההתנגדות הרבה שצוברת התנועה בעולם הפוליטי, למעט כאשר נשמעת ההתנגדות ממחנה השמאל. דווקא מחנה זה, שהוא אחד מהמתנגדים המסורתיים של ליברמן, אינו יכול להרשות לעצמו התנגדות לשנאה בגלל סיבה פשוטה: שהשנאה מהווה מאז ומתמיד את אחד מהכלים העיקריים של תעמולת השמאל; אין כמו מחנה השמאל להשמיץ, להוקיע ולתקוף את מתנגדיו בצורה לא תבונית, דוגמטית ורגשית, תוך עיוות עובדות, פגיעה אישית ולא ענינית וחוסר רגישות גדול. השמאל שופט לשבט את כל מי שמתנגד לו, מבלי להיכנס לדיון רעיוני עניני ולנסות להבין את עמדתו של מי שאינו סובר כמוהו. אחד מהדברים האופייניים ליחס השמאל למתנגדים לו הוא שנאתו אותם, מתוך רגש נקמה בלתי כלה לאורך זמן רב, כאשר המאפיין אותו הוא חוסר הצורך שלו להסביר את שנאתו לאחר שנגזרה. המקרה העכשווי של ליברמן היא דוגמה לסתירה הפנימית היסודית של השמאל המטיף לשנאתו של האיש תוך כדי האשמתו בהטפה לשנאה.

במסגרת גל ההתנגדות העכשווית הכללית נגד ליברמן בולט השמאל ברגשנותו האופיינת, המבטאת, בצד ריק הסברתי, גם בורות מפליגה; שלי יחימוביץ', למשל, כינתה אותו לאחרונה "התאום הסיאמי של הרב כהנא" ללא צורך להסביר את דבריה, כאשר בוודאי שלא התכוונה לפעולתו של הרב למען יהודי בריה"מ או לדאגתו להגנה עצמית יהודית; בחוגי השמאל הישראליים אין צורך ביותר מהזכרת שמו של הרב כהנא כדי לעורר את רגש השנאה המתבקש, כאילו מה ששלילי בדמותו הוא נכס צאן ברזל של תרבות ישראל.

דוגמה נוספת להתנגדות לליברמן היא הצבתו אל מול הקדוש רבין: שר התשתיות, בנימין (פואד) בן אליעזר, התייחס לעלייתו של ליברמן בסקרים בכינוס "המחנה של יצחק רבין" בתל אביב במלים הבאות: "יצחק רבין ז"ל, סימל בעיניי דבר אחד ויחידי- תקווה... אלה בדיוק הימים שבהם מוטלת עלינו החובה לשטוף את רחובותיה של ישראל בתקווה, כשהרחובות שוטפים שנאה וקיצוניות". כך, תוך כדי הצגתו כראוי לשנאה, מואשם ליברמן בהפצת שנאה.

כמו יחימוביץ', גם בן אליעזר לא מצא לנכון להתייחס במידה של רצינות לשנאה הקיימת כלפי הערבים כאילו יש לה יסוד עובדתי כלשהו. אותה רגשנות עיוורת, שאיננה רואה את העובדות, מתבטאת במדיניות החוץ שמנהל השמאל העיוור בכך שלא ניתן לשמוע בה כלל על קיומה של שנאה ערבית נגד יהודים. השמאלני שסובל מטראומת הרב כהנא, שעליו ביצע רצח אופי הרבה לפני שנרצח באמת, רואה אותו ואת שכמותו כראויים לשנאה בשל היותם, בעיניו, מפיצי שנאה, מבלי להבחין בקיומה במציאות של שנאה צודקת.

נתונים נוספים