משפט ההמון

 

משפט ההמון

העובדה שסכסוך העבודה המתחולל לאחרונה בישראל תופס את תשומת לבם של כל אזרחי המדינה, הרואים, קוראים ושומעים על כך כמעט מדי שעה, היא חלק מהדרך הישראלית שבה אמורים להיפתר בעיותיהם הכלכליות של אנשי מקצוע. בחברה חופשית נפסקים עניניהם של כל בני האדם בשוק חופשי שבו נקבע כל הנוגע לנושא מקצועי על ידי המעורבים בנושא ולפיכך ממילא על ידי מי שקרוב אליו. בנושא הרפואה, למשל, נקבע בדרך זו כל הנוגע לעלויות השירותים, שכר המשרתים והנהנים מן השירות, על ידי מבינים הקרובים לנושא. אך במדינה לא חופשית, שממשלתה הריכוזית עומדת על כך שניהול הכלכלה יהיה בידיה, השופט הוא ההמון.

משפט ההמון הישראלי, שבו מוזמן הציבור הרחב לעסוק בכל פעם שנחשפים לפניו פרטיו של נושא זה או אחר, הוא עלה התאנה של השלטון, שכן הוא מכסה את ערוות עובדת היותו חסר אונים מלהבין את רוב הנושאים שבהם הוא עוסק. על אף שכדי לסייע לו, לממשל, לנהל את תחומי החיים של אזרחיו מזמין הוא אליו אנשי מקצוע המתמחים בנושאים אלה אין הוא מחזיק ביכולת לשפוט מי, מבין מומחים אלה, מבין בנושא יותר מחבריו. בשל כך נוצר בישראל באופן תדיר המצב שבו המנצח בין דעות המומחים הוא זה שיודע לכוון את המלצותיו בהתאם לעניניה של הממשלה.

המלצות אלה – במיוחד כאשר הן נעשות באופן שנראה לשלטון כי ניתן להציגו כמה שיועיל לענין הציבורי – מוצגים לציבור ברוח זו כהתחשבות המדינה ברצון העם. כמו במקרה של ועדת הד"ר ששינסקי, אשר נבחר על ידי המדינה כדי לברר את נושא החקיקה הרטרואקטיבית של החוקים בדבר תמלוגי הגז הטבעי, נתקבלו המלצותיו על ידי הממשלה על אף חוסר מוסריותם הבוטה, משום שאיפשרו לממשלה הן להוציא מידי האזרחים כספים רבים יותר והן משום שניתן היה להציג באמצעותם את הממשלה כפועלת למען העם.

אך כפי שברור מלכתחילה לבעלי שכל ישר הרי שכפי שלשקר "אין רגליים" גם חוסר הצדק הוא נכה גמור מבחינה ציבורית. פעולות לא מוסריות שעושה הממשל, גם אם הם מצליחות להביא לקופת המדינה בשלב הראשון רווח, מסתכם הדבר בהפסד גדול בטווח הארוך – ולא רק כספי. כי אם אהדתו של הציבור לממשל הושגה על ידי מרמה, שקר וטפשות, ימשיך הממשל להזדקק לקרקע לא-יציבה זו בהמשך בקשתו את אהדת ההמון, על ידי פניה לחוסר יכולתו של ההמון לשפוט בנושאים הרחוקים מהבנתו.

ואין כשביתת הרופאים המתמחים כדי להעיד על מה שמתרחש במדינת ישראל כאשר ההמון חסר הידע מתבקש על ידי שועי המדינה להבין, להעריך ולשפוט בנושא שאין הוא מבין בו דבר וחצי דבר. הצפת הציבור הכללי בנתונים רבים הנוגעים לסכסוך העבודה הזה היא חלק מהתיימרות אנשי הממסד לעדכן את האזרח בטיפולם בעניניו. ובמיוחד מקפידים הם לשכנע את ההמון הנבער כי הם מאמינים ביכולת השיפוט שלו (שהרי ברור שאין היא טובה מזו של הממשל) - והציבור הרחב, המאמין באגדה ש"הם למעלה מבינים יותר ממני" מניח כי "הם למעלה" הצליחו, לאורך כל שנות קיומה של המדינה, בפתרון כל סכסוכי העבודה במשק...

וידויו של שופט לינץ'

כמו רבים מאזרחי המדינה אין לי מושג בבריאות או בכלכלה, אך כמו שרי האוצר והבריאות, זה לא מונע מהממשל לשטוף אותי במידע בנושא בשל היותי אחד מנציגי הלינץ' הישראלי. לפיכך אני מדווח בזאת לציבור על חוויית שבוע אחד של השביתה הנוכחית, שבה דיברו אלי כל גופי התקשורת בהנחה שאוכל לשפוט בו, וזאת מבלי לברר עמי את מידת הבנתי בנושא:

בעיצומו של סכסוך העבודה בין הרופאים המתמחים לבין הממשל נודע לי כי קרה משהו בנושא באחד מימי השבוע האחרון, שבו נמשכה (או, אולי, הופסקה) העבודה בחלק מבתי החולים בשעות הערב, מה שכולל (אולי) את ענין התעסוקה בבתי חולים ציבוריים. כך או כך, הביא הדבר לכך שראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, ביקש מהרופאים המתמחים לדחות בשבועיים את ההחלטה על שביתתם. מכל זה התבלבלתי קצת, אבל הרי ממילא אינני מבין ברפואה או בכלכלה ואין לי כל כך מושג במה הענין, מי נגד מי ובעיקר מי (אם בכלל) צודק.

ברדיו נמסר לי, בין היתר, כי שר האוצר יובל שטייניץ קרא למתמחים לחזור להידברות (מה שהזכיר לי כי המדינות האירופאית הראשיות קוראות לישראל ולפלסטינים לאחרונה לחזור לשולחן הדיונים) ואמר גם ש"החלופה לכיבוד החוק היא אנרכיה". סיסמאות נאות נוספות שהעלה שר האוצר, בהקשר זה, הן ש"אין מקום לפגוע בבריאות החולים" ו"אין אדם מעל לחוק". אינני יכול שלא להסכים, כי מדובר בצדק טהור שלא ניתן להתנגד לו, ומי בכלל רוצה לפגוע בחולים?

בנוסף לכך, אף הממונה על התקציבים באוצר אמר כי "שכר הרופאים ראוי" ומי אני שאערער על כך, במיוחד כשבכירי הממשל הכריזו כי "הממשלה תעשה כל מאמץ למזער את הפגיעה בציבור" – והרי אני חלק מהציבור, ואינני יכול שלא לשמוח אם כל כך דואגים לי.

בצירוף מקרים מעניין נמסר כי את פרס הנובל לכלכלה של השנה קיבלו מחברי מחקרים בתחום השפעתה של מדיניות כלכלית על הכלכלה. מעניין א. אם כללו המחקרים טיפול ובירור של מדיניותה הכלכלית של ממשלת ישראל? ב. איזה ציון היתה מקבלת מדינת ישראל על כך שאת השיפוט בנושאים כלכליים מסובכים היא מעניקה להמון אזרחיה? ג. האם לפקיד הנבער, הטיפש ורודף הבצע יש מקום בכלכלה מתקדמת?

מתישהו השבוע נודע לי כי המדינה ביקשה מביה"ד הארצי לעבודה (?) שיורה לרופאים המתמחים שלא יתפטרו. קצת נחרדתי, כי אם ארגון זה יעשה כפי שהממשלה ממליצה, אז מה עם החופש? ומאידך: האם החופש של הרופאים חשוב יותר ממצבם הקשה של החולים? ושאלה נוספת: כפי שאמר שר האוצר, איש אינו מעל לחוק. אז אם כך לאיזה חוק בדיוק התכוון: לחוק המדינה, ההסתדרות או, אולי, חוקי הטבע והכלכלה, כמו ההיצע והביקוש?

מה שגרם לי לשחרר אנחת רווחה היה הידיעה ששמעתי לאחרונה שבה נאמר כי "הרופאים הבכירים הודיעו שלא יחליפו את המתפטרים". זוהי באמת דוגמה לאחווה מסורתית סוציאליסטית למהדרין של הקפדה על אי "שבירת שביתה" על אף שבית הדין לעבודה הצהיר כי "התפטרותם של הרופאים איננה חוקית, איננה תקפה ועליהם לשוב מיד לעבודה".

ממש לאחרונה שמעתי כי הח"כ שלי יחימוביץ הצהירה כי "לרופאים זכות בסיסית להתפטר" וכי אי כיבודה של זכותם זו יכלא אותם במקומות עבודתם, אך מאידך נודע כי "ההידברות עם הרופאים המתמחים נמשכת". ורק בנושא אחד לא שמעתי דבר: על שכרי כשופט אזרחי.

נתונים נוספים