קולקטיביזם בישראל

קולקטיביזם בישראל

קולקטיביזם הוא הרעיון של שיפוט אדם יחיד לפי קנה מידה קבוצתי, כלומר תוך ייחוסו לקבוצה והאשמתו במאפייניה של קבוצה שלמה ולא – כראוי – תוך התייחסות לפעולתו היחידאית.

בישראל שולט הקולקטיביזם בכל עוז, והוא מתבטא בכך שהשיפוט הקיים ברוב שדרות החברה – החל מהאדם הפשוט ועד לבית המשפט העליון – לוקה בקולקטיביזם. להבדיל מההכרח העולה לעתים לנקוט בגישה קולקטיבית בשיפוט במצבי חירום, כאשר אין התנאים מאפשרים שיפוט צודק (כלומר יחידאי) מאיימת סכנת השיפוט הקולקטיבי על בתי המשפט, כאשר נשים מוכות, עניים או ערבים מקבלים עדיפות בהשראת התקשורת, המטילה את השפעתה בתחום זה גם על תפיסת הציבור הרחב ומשפיעה כך גם על השופטים, החשופים לרוחות המנשבות בציבור.

המשותף לכל המקרים הבודדים של מחדל זה הוא מצב שבו מתרחשת הכנסת המקרה הקונקרטי למרחב שיפוטי המקבל את השראתו בחסות דוגמטיות הפועלת כהתייחסות כוללנית קולקטיביסטית כלפי יחידים. אלה מוצאים את עצמם נשפטים ברחוב, בבית המשפט ובתקשורת לא לפי מעשיהם היחידאיים אלא לפי המגזר או הנוסחה החברתית שאליה הם משוייכים בדרך חסרת הצדקה עובדתית באופן קולקטיבי. בזמן שניתן לקבל בהבנה מסויימת (אך לא בהצדקה) אם נעשה דבר זה על ידי אדם יחיד שאינו מקצוען משפטי, אסור להרשות שהקולקטיביזם יחדור למערכת הממשלתית – פוליטית או משפטית.

גישה מסוג זה עלתה בישראל כאשר עלה רעיון לראות מחדל זה כבסיס משפטי לתביעה קולקטיבית נגד תנועת "שינוי" שבראשות טומי לפיד ניהלה הוצאת דיבה נגד קבוצה: דתיים חרדים. סביר שעד היום זוכרים חלקים גדולים בציבור את התבטאויותיו הקולקטיביסטיות של לפיד נגד המגזר החרדי, אותו האשים במחדלים מוסריים. בהקשר זה, יש בעצם העובדה שדווקא האיש הזה, שביטא קולקטיביזם כה קשה נגד בני אדם דתיים היה שר המשפטים בישראל, משום עדות לחולשתו האינטלקטואלית של הממשל בישראל.

במדינה שבה חייב היחיד הנתבע לדין לקחת בחשבון שבית המשפט יקח בחשבון בשיפוטו אותו את מינו, מוצאו, מצבו הכלכלי, יחסו לדת, השקפתו הפוליטית, והוא איננו יכול לסמוך על התייחסות ענינית לדבר שבו הוא נאשם, נמצאים כל האזרחים בסכנה.

נתונים נוספים