צבא הפחדנים לישראל

צבא הפחדנים לישראל

בשנים האחרונות מוכיח עצמו צה"ל יותר ויותר כארגון שמטרתו לדכא, לבלום ולהשמיד את רוח הגבורה של עם ישראל. כל מרכיבי שיטתו של ארגון מונופוליסטי ריכוזי זה מופנית נגד מה שעומד ביסודו של כל מעשה גיבורי: שיפוטו היחידאי של האדם. צה"ל מופעל כגוף ביורוקרטי אדיר שתכליתו המעשית, אם כי הבלתי מוצהרת, היא לדכא כל רוח של יוזמה יחידאית הקיימת במידה כלשהי במתגייסים לשורותיו (ולמותר לציין שבכפייה).

היותו של ה"שירות" בצה"ל כפוי בחוק על צעירי ישראל מהווה פגיעה ישירה בחירות האדם שהיא, למעשה, הערך היסודי והראשון שכל מאבק אנושי ראוי לשמו מכוון להשיג – ואליו, באופן מתאים, מצטרף דיכוי התבונה המובנה לא רק בכשלים הקיימים בצורת ניהול הצבא, אלא בעצם המבנה החברתי-היררכי שלו, המחייב ציות ללא ערעור להוראות בלתי מנומקות המגיעות מ"גבוה".

מכבש דיכוי אדיר מוחץ את רוח האדם של לובשי המדים הצה"ליים החל מן הפרק הראשון של השהות בו – הטירונות - שבה מוברר ליחיד כי הוא אפס שסיכוייו להגיע לסכום בעל משמעות ירודים בגלל שהוא מכוון באמצעים שונים להתאים לאפס הכללי הקיים במסגרת זו מבחינה אינטלקטואלית, פסיכולוגית, או בכל דרך אחרת.

צה"ל פועל באופן המנוגד לאינטיליגנציה בתוקף היותה של זו תכונה מובהקת של היחיד האנושי. את זאת ניתן לראות בארגון הגרוע, בתאונות הרבות, בחוסר הסדר, ברשלנות הביצוע, בכשלים, במשגים, בתאונות הקטלניות, בהפסדים החומריים, בנזקים המשאביים, המצטברים לסדרי גודל עצומים – ובעובדה שלמולם מופגנת הקפדה בעלת אופי ראוותני על דקויות בקנה מידה של מחטים בערימות קש ושערות בראש קרח.

כל מי שעבר את המסלול הצה"לי לא יכול היה שלא לשים לב לענינים בסיסיים כמו שימת לב מוקפדת עד גבול אי השפיות על סיוד עצים וקיפול שמיכות מדוייק למילימטרים, המהווים התיימרות לחינוך ל"סדר" ולמשמעת שאינו אלא, למעשה, חינוך למשמעת ומשמעת בלבד, כלומר לקבלה וביצוע של הוראות ללא עוררין, כלומר בניגוד לשיפוט האישי ולשכל הישר, שהוא דבר שהשכל איננו סובל.

בבחינה אובייקטיבית של ערכי תשתית נופל המעטה החיצוני של התיימרותו של צה"ל לחינוך ערכי כבר בשלב ההתנייה הראשון של המפגש הטירוני עם חוסר תבוניות פעילה, הדורשת מהחייל המתחיל לעשות מבלי לשאול, להבין או לערער כי אין איש שיכול למלא הוראות מבלי להבין ולשפוט את מה שהוא עושה – שנאסרים עליו לביצוע גם אם וכאשר מתחילה השגרה של החיילות המקיפה אותו לגבות מחיר חיים יקר.

דרישתה של המערכת הצבאית הצה"לית אינה מעורערת כלל על ידי תקריות הגובות מחיר של הרוגים ופצועים, כי לפצועיה והרוגיה של מערכת זו יש תירוצים למכביר, המוכנים מראש, ושיטת פעולתה מתבססת על קיומם של בני אדם ש"לוקחים אחריות", המפוצים על נזקיהם בכל דרך שנראה שמתאימה לפתרון ש"סוגר ענין", כלומר סוגר תלונות יתר.

השין"גימליה ששמה צה"ל התפשטה זה מכבר כסרטן בגוף חלש וחסר כוח-ההתנגדות של המדינה גם לחלקי הראש שלה – הממשלה. תופעות האירועים החולניים, הכושלים והנזקיים אשר קיימים בכל חוגי והשלטון, בכל משרדי הממשלה ובכל שדרות היישומים הממשלתיים, שבהם תקלות חמורות מפילות חללים נפוצות בכל אתר ואתר, כשהן סובלות קודם לכל מפגע החיוב החוקי שאינו מאפשר ערעור מצד הלקוחות: האזרחים.

ההגיון הצה"לי הדורס את היחיד האנושי מבוסס חוקית על רמיסת זכויות האדם ולכן איננו מסוגל להגן על ישראל מפני פגיעה בזכויות האדם של אזרחיה על ידי כוחות אוייב. ההגיון הפנימי של המערכת פשוט: ארגון שמצהיר על תכלית של הגנה על בני אדם תוך שהוא רומס אותם ופוגע בהם מסתבך בסתירה בהכרח ומבזה מעשית את כבוד האדם. זוהי, למעשה, גם הסיבה שבגללה הוא מציית באופן כה מושלם להוראות הממשל המשתמש בו כדי לדכא את אזרחי ישראל למטרות פוליטיות כאלה או אחרות.

את הכפיה האכזרית שנהוגה בצה"ל נגד האנושי, הבחירתי וההגיוני לא ניתן להסוות גם על ידי הגינונים החיצוניים האשלייתיים, כמו החלוקות הפנימיות בין יחידות צה"ל ליחידות התנדבות ויחידות חובה או אותות הגבורה והשבח. את אלה, גם אם וכאשר הן מעידות על רוח ההתנדבות הטבעית של גבורה הקיימת בכוח בצעירים היחידאיים אשר לא חונכו להבחין בין חופש לעבדות, אינם יכולים העריצים הקטנים של צה"ל לטשטש.

שום הסחת דעת מתמדת, גדולה ככל שתהיה, של הציבור הישראלי – כפי שזו שוטפת את תודעת הקהל באמצעות התקשורת הישראלית הממלכתית ברובה - אין בכוחה להסוות מקרובי הצעירים המעונים בצה"ל את אותות הסיאוב והשחיתות שמהם סובלים כמעט כל החברים הבכירים של הנהגת הצבא. וגם אם יש בין אלה בעלי יכולת מוכשרים מבחינה אובייקטיבית (אשר הוכיחוה בפעילות מבצעית) חזקה על מחוייבותם להתאים את עצמם למסגרות הפעולה הירודות שלו – הם מהווים יחדיו מערכת סגורה של מחילות המסתירות כל אפשרות לביקורת אובייקטיבית של היכולות האמיתיות של המתחבאים בהן. כך מהווה צה"ל שילוב של תביעות סותרות ומנוגדות בין בני אדם בעלי רוח לחימה לפחדנים גמורים.

אלה האחרונים מסווים בין שורותיהם קומץ של סדיסטים הנהנים מהעובדה שבמדיהם הרשמיים לא ניתן להבחין ביניהם לבין האחרים. מבחינה חוקית מבוססת חסינותם זו על כך שאין בצה"ל אפשרות סינון וביקורת אמיתיות אשר תייצר אפשרות פעולה אמיתית ליכולת הבחנה ואבחנה כאלה. למותר לציין כי ברור מתצפית פשוטה שחלק גדול ממושחתים אלה, אחרי שהם מסיימים את שירותם החוקי, שחלק מהם מוצאים לנכון להמשיכו כדי לנצל את התנאים המועדפים שבהם הם זוכים בתוקף היותם מרוחקים מידה של הביקורת הציבורית, משתלבים בשירות הציבורי והופכים לפקידי ציבור במסלול שמביאם ישירות לפוליטיקה. שם, במסלול זה, פוגש בהם האזרח הישראלי כשהם ממשיכים את הגישה שבה נהגו ברשות החוק הצה"לי: פגיעה בסביבתם תוך הנאה מחסינות חוקית לא מוגבלת.

בשל היותם בוגריה של מערכת הכשרה ממלכתית לפחדנים מדופלמים הם הופכים את פחדם הפורמלי לחלק ממדיניותה הכללית של ישראל. במובן זה, אחראי צבא ההכשרה לפחדנים של צה"ל להביא את הפחדנות המקומית של היחיד הכושל לדרגת הפחדנות הלאומית, שממנה סובל כל העם, הצופה בהדגמתה הפוליטית מול האוייב.

נתונים נוספים