מוות ממלכתי

מוות ממלכתי

לאחרונה מתנהל בישראל דיון על השאלה אם אפשר לכלול חללי טירור שאינם חיילים ביום הזכרון לחללי צה"ל. זה מחריד וכואב לראות איך קרוביהם של נפטרים שמתו מבלי שבחרו בכך בגלל יד אכזרית שבחרה לקבוע את סיום חייהם להעניק למותם משמעות.

קרובים אלה מנסים להעניק למתיהם "מעמד מכובד" כזה של חיילי צה"ל. בהקשר זה הוזכר מקרהו של אזרח שמיהר לסייע לחיילים נפגעים בפיגוע בבית-ליד ונהרג בפיצוץ השני של המטען הכפול. הרי אין ספק שמה שעשה אדם זה מציג את אישיותו כבעלת ערכים גדולים יותר מאלה של שק"מיסט או פקיד קרייה שגוייס בשנתון צה"לי רגיל, הנחשב כחייל לכל ענין ממלכתי שהוא...

אך כך או כך אין בתארים או בדרגות הנקנות על ידי מילוי תנאים פקידותיים ידועים בציבור כמו וותק או שגרה כדי להשתוות למעלה המודגמת על ידי פעולה רצונית של אדם שבחר לפעול למען ערכים לאומיים ונהרג בפעולתו. את המסקנה הזו ניתן להפיק בבחינה של "חדירת עומק" לרמה של הבדל שבין חייל מתנדב למול מגוייס בכורח.

מבחינה זו עולה החייל האמיץ שעשה הרבה מעבר לחובתו על פחדן שמקומו ממילא אינו במלחמה, אך רק בתחום האומץ האישי שלו – כי אין דרך לדעת אם באמת הביא בעל האומץ הרב יותר תועלת גדולה יותר לאחרים, כי זה שבזכותו נוצר הנשק שבעזרתו נוצח האויב מחזיק בזכויות רבות יותר בהקשר זה אף אם מעולם בחייו לא ראה שדה קרב.

נתונים נוספים