אל תשלח ידך אל הנער

אל תשלח ידך אל הנער

אתה לוקח נער בן שמונה-עשרה בכפיה על פי חוק גיוס חובה ומצווה עליו להרוס ולגרש לפגוע בזכויות האדם של בני עמו. יש לך מושג מה זה צריך לעשות לו?

בהיעדר כל התנגדות רעיונית ממשית, כל אמירה מוצקה ומנומקת של "לא", אתה מכניס את קרבן האדם הזה לסד לכל חייו; השמחה-לכאורה שבה אתה צופה בהקשר זה איננה שמחה אמיתית, אלא דבר מסוכן ומפחיד מאין כמוהו: זוהי התגובה הרגשית ההגנתית של חי מעונה, העוסק בהתאמה עצמית רעיונית למציאות לא אובייקטיבית לעולם האנושי הסובייקטיבי של הפוליטיקה הישראלית, שבו השחור לבן והלבן שחור.

הנער הזה במדי הצבא הוא רק שלב הראשון של התאמה בין מה שנולד להיות חופשי ומאומן כעת להתאים את עצמו למצב שבו נמנעת ממנו החירות – ובאמצעותו היא נמנעת גם מאדם אחר. כאשר במדינת ישראל הריכוזית נעשים הדברים בצורה זו מושמדת כל מודעות ראויה למוסריות שבה משרת חייל צעיר את עמו מבחירה.

נתונים נוספים