הברירה המוסרית

 

הברירה המוסרית

המלחמה הנוכחית מציבה לפני הלוחם הישראלי שתי אפשרויות, שהוא אמור לבחור מתוכן את המוסרית ביותר, אך הן מוצגות לפניו כאילו אחת מהן מוסרית והשניה לא.

השאיפה למוסריות, ההופכת את חיילי צה"ל למוסריים כל כך, איננה אומרת שבכל מצב יודע החייל הישראלי מהי התשובה המוסרית, אך החיפוש מביא אותו להתקרב לפתרון הנכון ומרחיק אותו מהמצב החמור יותר: מאי המוסריות. זו, הקיימת באופן קבוע בשיטות המלחמה של האוייב או, אפילו, בשיטת המלחמה שלעתים נוקט בה הפיקוד הצה"לי, כמו העדפת חייהם של אזרחים "חפים מפשע" מאוכלוסיית האוייב, או מתן חסינות לנשים, ילדים וזקנים בני האוייב, כאשר זה מסכן את חייו, חיי חבריו או חיי בני עמו של החייל.

החייל המוסרי יודע כי בני עמו חשובים יותר מבני עם האוייב, כי "חפים מפשע" מבני עם האוייב אינם דבר שהוא אמור לתת עליו את הדעת במחיר סיכון חייו וחיי בני עמו – וכי הוא פועל במסגרת מחוייבות מוסרית להגן על עמו שלו וקודם כל על עצמו.

המצב הקיים הציב לפני אזרחי המדינה שתי אפשרויות, שהוא אמור לבחור ביניהן. למעשה, מכיוון שלא הוא יצר את המצב, הוא אינו חייב מוסרית לבחור באחת מן האפשרויות; הוא יכול גם למצוא אפשרות אחרת. בכל מקרה, אם הוא אינו יודע, יתכן כי עדיף שיאמר: אינני יודע. אפשרות שלישית זו היא, פעמים רבות, הטובה ביותר, כי הוא עשוי לגלות אפשרות אחרת, מוסרית יותר.

אומנות המוסר היא אומנות מעשית ביותר, והמלחמה מקצינה אותה לכדי קביעת חיים ומוות. ניסוח שאלה כמו "האם אתה בעד הריגת ילדים?" היא צורה לא נכונה להציג את הדילמה הנוכחית במלחמת לבנון. התשובה איננה "כן" או "לא" אלא: "אני בעד הגנה עצמית".

האדם הישראלי צריך לפתח מודעות אוטומטית, "חייתית", כדי לגלות ששאלה מסוג זה, הדוחפת אותו אל הקיר, איננה לטובתו – וככזו היא פעולה מלחמתית של האוייב. מטרתה של שאלה מסוג זה איננה לערוך עימו בירור ערכי, אלא שיתוקו כדי להוציאו מכלל פעולה. יש לדעת שאם, בגלל נקיטה בפעולה של הגנה עצמית, נהרגו ילדים, אין זה אומר שזה שפעל אשם בהריגתם. אם הוא בחר בהגנה עצמית, בהקשר שבו נראה היה שזה מה שנעשה, הוא יכול לומר ביושר "פעלתי כדי להגן על עצמי." ואין פגם במוסריותו.

אין זה מקרי שמי שמציג את ברירת הלוחם במלחמה כאילו היא נמצאת בין "הריגת ילדים" לבין מוסר, מביא את המלחמה, בדרך כלל, למצב שבו יש הכרח בהריגת ילדים.

בהקשר של המלחמה בלבנון, האחראים המוסריים למצב הם המחבלים. הם יוצרים את המצבים שבהם הברירה המוסרית שניצבת בפני החייל הישראלי היא אחת המלכודות שהכינו לו, כפי שהכינו לו את תעלות ההריגה באתרי הקרבות. אל הצגתו של החייל הישראלי כאל לוחם לא מוסרי יש להתייחס כאל צורה מתוחכמת של מטען חבלה. אך עם זאת, יש לזכור כי חכם הוא מי שאינו נכנס לבעיה שפיקח יודע איך לצאת ממנה – והדברים אמורים גם לגבי מלכודות המוסר, שבהם יש לחפש תמיד את האפשרות השלישית. כאשר שתי האפשרויות המוצעות אינן מוסריות, זו עשויה להיות המוסרית.

נתונים נוספים