המחוייבות לבטחון ישראל

המחוייבות לבטחון ישראל

על היבטי פרשת שליט והשלכותיה

אף כי לרוב הציבור בישראל נראית סוגיית עיסקת גלעד שליט כענין ישראלי פנימי, הוא כבר מזה זמן רב לא כזה. כשמצא לנכון ראש הממשלה בנימין נתניהו להצהיר לאחרונה כי הוא מחויב לבטחון ישראל, היה בכך, אולי, משום רמז לכך שיש לראות את המחוייבות לבטחון ישראל מנקודת מבט שונה מן הנהוג, כזו אשר לוקחת בחשבון גורמים רבים נוספים שיש להם השפעה על בטחון ישראל. בכלל, הטיפול בסוגיית העיסקה לשחרור גלעד שליט במונחים של "בעד או נגד" מוטעה ביסודו, שכן על הכף לא מונח רק גורלו של החייל החטוף אלא כל ההתייחסות של העולם אל הטרור. למעשה, עיני העולם כולו נשואות אל ישראל מאז התקפתו הרצחנית של החמאס, ששבה את שליט, כדי ללמוד מה תעשה ישראל בנדון. אחרי שנים רבות שבהן שימשה ישראל כמוצב הקדמי של התמודדות המערב עם הטרור, ושבהן היוותה מקור השראה לכל העולם החופשי בתשובות הנועזות שמצאה לאתגריו, מצפה העולם לראות איך תנהל ישראל את ההתמודדות הנוכחית.

בימים אלה מכונס ה"מטבחון" הממשלתי כדי להגיע להחלטה בנושא עיסקת שליט, כאשר תשומת לב הציבור בישראל – ואולי גם בעולם כולו – מצפה לתוצאות ההתוועדות. כנראה מתוך הנחה שבכל מקרה תהיה ההחלטה שנויה במחלוקת, דאג, כאמור לעיל, ראש הממשלה נתניהו להצהיר כי הוא מחויב לבטחון ישראל. אין ספק כי כל חברי ממשלתו העוסקים בסוגיה חשים אף הם מחוייבות דומה וברור כי כל הצדדים המעורבים בנושא – כולל אנשי ציבור מסיעות האופוזיציה – רואים את עצמם כבעלי מחוייבות לבטחון ישראל או, לפחות, מעוניינים שכך יראה אותם רוב הציבור.

לפיכך, גם במצב הקיים, שבו נחלק הציבור בישראל לשתי חטיבות מתנגדות של "בעד ו"נגד", שהאחת תומכת בשחרורו של גלעד שליט "בכל מחיר" והשניה מתנגדת לכך בכל תוקף, סובר כל צד כי עמדתו מבטאת את בטחון ישראל – או, לפחות, איננה פוגעת בו. לכאורה, מתקיים השיח במסגרת הציבור הישראלי, אך כפי שניתן להניח מתצפית בתנועה רבת המשאבים שקמה בעד שחרורו של החטוף, בני משפחת שליט, המהווים את ראשי התומכים בה, מקבלים תמיכה בסדר גודל שלא מן הנמנע שמקורותיו חורגים מגבולות מדינת ישראל. לפיכך, אף כי תמיכה זו עולה בקנה אחד עם הרצון הכללי לראות בשובו של שליט הביתה, קשה שלא לראות בה גם ביטוי לגישה פוליטית.

לעומת משפחת שליט ורבים התומכים בעיסקה לשחרור שליט תמורת אסירי החמאס, התריע אחד המתנגדים לה, חגי בן ארצי, גיסה של אשת ראש הממשלה, ששחרור רוצחים בעיסקה יביא לשפיכות דמים. בכך ביטא בן ארצי את חששם הפרגמטי של רבים מההשלכות המעשיות הקשות שעלולות להיוולד מן העיסקה. בנוסף לכך, טוענים מתנגדי העיסקה, בצדק, שהסכמה לה איננה צודקת מנקודת המבט של קרבנות הטרור והופכת את התקפות הטרור על ישראל ואת רציחתם וחטיפתם של חייליה (וגם אזרחיה) למוצלחת וכדאית, מה שבוודאי יעודד התקפות, רציחות וחטיפות נוספות בעתיד .

ואכן אין ספק שאם תשחרר הממשלה תמורת החטוף גלעד שליט אנשי חמאס ואלה באמת יבצעו מעשי רצח יתקשה גלעד שליט החופשי, משפחתו וכל מי שתמך בעיסקה זו להתמודד עם תחושת האחריות לרצח ולהישיר מבט לעיני קרובי הקרבנות. אמנם לא תהיה זו הפעם הראשונה שבה שילמה מדינת ישראל מחיר מופקע בעיסקה עם האויב וזו גם לא תהיה הפעם הראשונה שבה אדם שהיה בידי ישראל ביצע, לאחר ששוחרר, פשעים חמורים נגד אזרחיה. אך ברור שגלעד שליט עלול לשלם בחייו אם העיסקה לא תתבצע. מי, בהקשר זה, יכול לעמוד מאחורי החלטה שתיקח את חייו של החייל השבוי, ואז לקחת אחריות על מותו ולהישיר מבט אל מול פני הוריו וחבריו אם אכן יירצח על ידי האוייב?

עם זאת, קשה להתייחס ברצינות לסכנה שיבוצעו פשעים נגד ישראל בגלל העיסקה, שכן, כפי שהוכח פעמים רבות בעבר, אין שונאי ישראל קובעים באם לבצע התקפה נגד ישראל על פי פעולה כזו או אחרת שלה או בהתאם למוסר תבוני התלוי בעובדות אלא בהתאם לערכים לא רציונליים ולא מוסריים באופן מוחלט – כמו תשוקתו לפגוע בישראל וביהודים - שאינה תלויה כלל בעובדות כלשהן.

אך מה בקשר לבטחון ישראל? רוב המתנגדים לעיסקת החליפין שמציע החמאס סוברים כי הסכמה לשיחרור רוצחים פירושה חוסר אחריות ופגיעה בבטחון גם יחד. ברוח זו נצבע הויכוח על העסקה בצבעים פוליטיים ויש הרואים במחלוקת זו ביטוי לניגוד שקיים, בין היתר, בין עמדות השמאל לימין. למשל, ארגון "מטות ערים" הוציא לאחרונה, בהקשר זה, הודעה שבה הוא מצהיר כי "כל שרי הימין מגלים אחריות ומתנגדים לשחרור הרוצחים... מסיבות בטחוניות ברורות" אף כי אין ההודעה מסבירה מהן סיבות אלה. בנוסף לכך גולש העימות הפוליטי גם להאשמת תומכים בעיסקה ככאלה שאינם מבינים את נושא הבטחון. ברוח זו מואשם, למשל, אלי ישי מש"ס כי הוא "מתעלם משיקולי בטחון ומצטרף לשמאל" בשל כך שהוא "ממשיך לתמוך בלהט בשחרור הרוצחים".

מכל זה עולה כי איכשהו הוצמדה הדחיפה לביצוע העיסקה למחנה השמאל וההתנגדות לה לימין. ברוח זו מגיע העימות הציבורי בנושא להאשמות פוליטיות הדדיות, הקרובות מאד למלחמה פנימית תוך-ישראלית. אך העמדות הפוליטיות של שני צדדים אלה לא רק שאינן מנומקות כהלכה מבחינה הגיונית, אלא שהן גם – וזו, אולי, המכשלה העיקרית – אינן מציעות פתרון אחר, שונה, לסוגיה הקשה. הדבר נובע ישירות מכך שלבעיה שהציב, בענין זה, האויב אין פתרון קל. למעשה, אין לה שום פתרון חיובי.

כי בפרשה זו הטרור מנצח את ישראל לאורך כל הדרך. למעשה, מהווה כבר עצם הויכוח המר שקיים בישראל ביחס לנושא נצחון של האויב, בנוסף על הצלחתו המבצעית. ולא רק שכבר מיום הרצח והחטיפה שבוצעו על ידי ארגון החמאס נמצאת ידה של ישראל בנושא זה על התחתונה, אלא שמה שהוא, כנראה, הדבר החמור ביותר בכך הוא ראיית ישראל את פעולות החמאס ואת התנאים שהוא מציב כנתון שאין לערער עליו. אם נוסיף על כך את עקשנותם של הרוצחים במו"מ שהם מנהלים עם ישראל, מסתכם הדבר בכך שישראל נכנעה לתכתיביהם של אנשי ארגון הטרור כבר מהיום הראשון לחטיפתו של גלעד שליט. במובן זה מהווה הפרשה, בכל מקרה, משום נצחון של המחבלים על מדינת ישראל – ולא משנה מה תהיה החלטת הממשלה לגבי העיסקה.

ותהיה אשר תהיה ההחלטה לגבי העיסקה עם החמאס, השאלה היסודית שצריכה להישאל בממשלה היא: מהי ההחלטה התואמת בצורה הטובה ביותר את מחוייבות הממשלה לבטחון ישראל? עד כמה שניתן להעריך, על ההחלטה להיעשות בהתאם לתשובה לשאלה: מהן ההשלכות שיש לכלל פעולות מדינת ישראל על בטחון אזרחיה. מנקודת מבט זו על מדיניות ישראל להיקבע על פי מה שנדרש ממנה עוד לפני חטיפת שליט, לצורך השגת נצחון על הטרור ולהכנעתו הגמורה, מעשית ופוליטית גם יחד.

בכך נכשלה, בינתיים, ישראל. לאור העובדה שכל חיזוק של החמאס פוגע בבטחון ישראל וכל היענות לדרישותיו מהווה, לגביו, חיזוק, יש בעצם התייחסותה הנוכחית של ישראל לחמאס משום חיזוקה אותו. מכיוון שאין אפשרות אמיתית לדעת במדויק מה יקרה בעתיד אין החלטת ממשלת ישראל צריכה להיקבע לפי תחזיותיה לגבי מה שצופן העתיד. פרשת שליט איננה הראשונה מסוגה ויתכן שאת הטעות לגביה עשו כבר ממשלות העבר של ישראל כאשר התחילו לשאת ולתת עם הטרור ובכך חיזקוהו. בכך עשתה מדינת ישראל לא רק להגדלת האיום הפיזי מצד הטרור אלא בחיזוק מעמדו הפוליטי בעולם.

ואין כמו הכשל המוסרי של מדינת ישראל כדי להשפיע לרעה גם על המעמד הפוליטי שלה. בכל הפרשה מפסידה ישראל מבחינת נקודות הזכות המוסריות שלה, כי למעשה, עצם הדיון בעיסקה שמציע רוצח מעניקה לו לגיטימציה – שלא לדבר על ההשלכות שיש לדיון כזה על שינוי תדמיתם של הרוצחים הכלואים בישראל. למותר לציין כי אלה אינם נחשבים על ידי הפלסטינים כפושעים אלא כגיבורים – ודי בכך שישראל מוכנה להתדיין על שחרורם כהשמטת הקרקע מתחת למעמדה המוסרי. מנקודת מבט זו מהווה, למעשה, כל הסכמה לתנאי החמאס צורה של כניעה מוסרית.

במובן זה יש לשחרורו של גלעד שליט תמורת רוצחים בפועל (או בכוח) הכלואים בישראל השלכות מקיפות יותר מהסכנות הפיזיות שעלולות לאיים על אזרחי ישראל. למעשה, מהווה כניעתה של ישראל לטרור ביטוי לאי מוסריות שמאיים על שלום העולם כולו. מצב הסכנה המוסרית המעורבת בנושא ברמה כלל עולמית מתבטא בשתיקה שבה מתייחסות מדינות העולם החופשי לפרשה כבר מתחילתה. כדאי לשים לב, בהקשר זה, לכך שעל אף שהחייל החטוף מחזיק באזרחות צרפתית לא מצאה לנכון צרפת לגנות את חוטפיו. למעשה, לא עשו אירופה או אמריקה כמעט דבר בנושא החמאס – ויש להניח כי בעצם העובדה שישראל הניחה לארגון להשתתף בבחירות היא תרמה לחיזוק מעמדו על אף מעשיו.

נראה כי מדינת ישראל חייבת לשבור את רצף כניעתה המוסרית לטרור. תהיה אשר תהיה החלטתה בנושא העיסקה הנוכחית, שומה עליה להתחיל להוביל מלחמה נגדו, אשר לא תתבטא רק בפעולות צבאיות אלא בהוקעתו המוסרית של הטרור בכלל ושל החמאס בפרט כאויב האנושות והאנושיות. לצורך זה על מדינת ישראל להתחיל לפעול ברוח ולא רק בכוח. משמעותו המעשית של זה היא להתחיל להשקיע משאבים בפעולות שיבטאו התנגדות רוחנית לטרור ויכשירו את הקרקע למלחמה נגדו. למלחמה זו יגויסו כוחות המתאימים לצורך גיבויין המוסרי של פעולות צבאיות ומשפטיות.

גיבוי זה צריך להיעשות בשני מעגלי פעולה: פנימי וחיצוני. הפעולה החיצונית, המופנית כלפי העולם החיצון יכולה להיעשות, אולי, תוך פניה לבתי דין בינלאומיים לפשעי מלחמה(*), שבהם תתבע ישראל מן העולם לכפות על ארגוני הטרור עונשים משמעותיים. אם תאזור כוח ממשלה ישראלית לעשות כדבר הזה יהיה בכך תקדים חיובי ופתיחת דרך לשורה ארוכה של פיצויים על נזקים ישירים ועקיפיים שנגרמו על ידי תוקפניים לקרבנותיהם לא רק בסכסוך המזרח תיכוני אלא לאורך הסטוריה ארוכה של אלימות יזומה המקיפה את העולם כולו.

במעגל הפנימי שומה על מדינת ישראל להתחיל בשינוי גישה רדיקלי כלפי הטרור. קודם לכל, יבוסס שינוי זה על ביטול הנחת היסוד הרואה את אנשי הטרור כבעלי עמדה רוחנית לגיטימית. ביטולה של זו, המבססת כיום את מעמדם המשפטי של המחבלים הרוצחים ככזה של פושעים רגילים, יבטל ראשית לכל את הזכויות שמהם הם נהנים בבתי הכלא ויחשוף אותם לעונשים הראויים לאלה שביצעו פשעים נגד האנושות בכלל והעם היהודי בפרט. ברור, בהקשר זה, כי אם היה כל הרוצח יהודי זוכה לעונש כמו זה של אייכמן, לא היתה מתפתחת פרשת שליט ולא היתה מהווה איום על בטחון ישראל.

(*) בהקשר זה יש להדגיש כי מבחינה הלכתית אסור ליהודים להעניק לבתי משפט לא יהודיים מעמד מקיף שיכול לטפל במכלול הסוגיות המעורבות ולכן לא מן הנמנע שישראל תמצא לנכון, לצורך הענין, להקים גם בית דין בינלאומי ישראלי, אשר יסתמך על ההלכה היהודית.

 

נתונים נוספים