מות העבדים

 

מות העבדים

73 חיילים צעירים נהרגו אמש באסון מסוקי צה"ל בצפון. שוב ושוב משכנעים אותנו אמצעי התקשורת בכך שמדובר בגיבורים אך, למעשה, מדובר בעבדים; 73 עבדים מתים, שלעולם לא יזכו לחיות כאנשים חפשיים. אם אכן היו ביניהם גיבורים לא נדע לעולם - החוק הישראלי המציב על אותו מישור גיבור ועבד לא איפשר לנו ידיעה זו. לזכרם של הנופלים במערכות הרבות של המאבק הנצחי למען הצדק, בין אם מדובר בגיבורים ובין אם מדובר בקרבנות חפים מפשע, אנו חייבים לעצמנו לפחות את האמת – והאמת היא שאין אנו יכולים לדעת אם היו בין הנופלים גיבורים אך ודאי הוא שהיו עבדים.

73 עבדים נהרגו אתמול. ברור שהכל מספרים ויספרו שוב ושוב איך הנופלים רצו לעשות מה שהם עושים ואיך הם בחרו להיות היכן שהיו, אך אין שום הוכחה אמיתית לכך שהם קיבלו בחירה מלאה - לא כשיש גיוס חובה, לא כשכולנו יודעים שהם היו חייבים ע"פי חוק להיות בצבא והם היו חייבים למלא הוראות. הם היו חייבים להיות שם לא רק בגלל ענינים מופשטים כמו "לחץ חברתי" או "מחוייבות מוסרית" אלא בשל כוחו של חוק אלים, שאם אינך מציית לו אתה נאסר, נשפט ונענש. צה"ל, כמו מדינת ישראל, אינו חפשי. במדינת ישראל יודעים רוב האזרחים, חלק גדול מהם חיילים שלא מתו, שכאשר אתה בצבא אתה עבד. אתה לא יכול להגיד "לא רוצה", אתה לא יכול לומר "אני מעדיף", לא באמת.

כן, כשבאים לראיין אותך ואתה בן 19 והמשפחה מקשיבה לתקשורת והחברה צופה בטלויזיה וכל כבוד העם, צה"ל והמדינה על כתפיך, אתה לא יכול - ואתה גם לא רוצה - לומר משהו אחר זולת "כן, בטח. בודאי. הכל בסדר. אנחנו נעשה מה שצריך. אנחנו סומכים על המפקדים. הם למעלה יודעים מה טוב בשבילנו, בשביל העם. קשה, אבל אין דבר. אנחנו נתגבר" ואז טופחים לך על השכם, כולם שמחים ואם אתה יוצא מזה חי, רק הדורות הבאים של מתגייסים ממשיכים לסבול מפניה השונים של העבדות: מהזלזול בכבוד האדם שלהם, מההשפלות שהם עוברים באימונים ובשירות, מהפגיעה ברוחם ובגופם, מהסיכון הלא נחוץ של חייהם המגיע לעתים לאבדן הסופי. אבל אתה רק ילד ששטפו את מוחו, ילד שמוכן שיהרגו אותו בתאונה או בטרטור אבל לא יכול להחזיק מעמד נגד איבת חברתו היחידה.

כשנפגע אדם תוך עשיית מעשה שבחר הוא זה שנושא באחריות למה שקרה לו – ורק אם בחר לעשות מעשה טוב, יהיה מותו, בהתאמה לכך, מות גיבורים. אם נהרג אדם תוך עשיית מעשה שלא בחר בו, נופלת האחריות למותו על זה שכפה אותו למעשה זה. במוות כזה אין גבורה, רק שפלות אנושית של כפיה ועבדות.

אנו לנצח לא נדע - ולא משנה כמה יספרו לנו הוריהם, חבריהם ומפקדיהם - איזו מידה של רוח התנדבות ורצון אמיתי לתרום היתה במעשיהם של הצעירים הללו - ואין ספק שהיתה. אך היא נקברה מתחת למעטה כפיה מטשטש ששבר את המחיצות שבין מה שנבחר למה שנכפה.

אנחנו לא נדע לעולם אם הם באמת היו גיבורים, כפי שרוצים שנאמין; הידיעה הזו נבזזה מאיתנו על ידי מי שכפה אותם - ושלקח על עצמו גם את האחריות למותם. אם עלמים אלו מתו במקום ובתנאים שנכפו עליהם, נופלת האחריות למותם על זה שהחליט ובחר עבורם את המקום והתנאים האלה. דמם, דם עבדים שפוך, בראשו.

נתונים נוספים