מיתוס הצעירים

מיתוס הצעירים

מאז קומה מפתחים בתרבות ישראל את מיתוס הצעירים המקומי, המשתמש בדרך כלל בדמות הצבר, יליד הארץ, כמושא להערצה. הצבר מוצג כלפי חוץ כדמות מחוספסת, שרבות בה התכונות החיוביות הגלומות מאחורי חיצוניות גסה, אשר מושכת את הערכתם והערצתם של רבים מבני העולם היהודי בעולם כולו. אך בחינה חודרת, ללא משוא פנים, של התופעה האנושית הקרויה "צבר", רחוקה מלתת תוצאות מחמיאות.

בהתייחסות מעשית יותר, ניתן יהיה להציג את הדברים בשאלה שתופנה לממשל מדינת ישראל: למה הממשל מעדיף בשירותו מטומטמים, טפשים ובורים? התשובה (שלא תיאמר במפורש במדינת ישראל) תהיה, מן הסתם: זהו המשרת האידיאלי של השלטון.

המיתוס ה"צברי", אשר הוקם, למעשה, על ידי ההתיישבות העובדת עוד לפני קום המדינה, אינו אלא גירסה ישראלית שטחית לרעיון המטריאליסטי. כך או כך, חוזק בן המושב, הקיבוץ והכפר יליד הארץ בחינוכו על ידי הרעיון הגופני של מלחמה חמרית והוא ידוע תרבותית בהתעלמותו מאינטיליגנציה, עד כמה שביכלתו.

זו עובדה ששורות הצבא בישראל מלאות בצעירים בני 18, המחזיקים בידיהם אחריות לציודים בערך של מיליארדי דולרים ולהחלטות העוסקות בגורלות של חיים ומוות; בגלל תירוץ הפעולה הגופנית מופקדים בידיהם הצעירות שיפוטים מיידיים על גורלות אנוש ולכך אין שום הצדקה מציאותית.

במונחים ישראליים, הסיבה לכך היא התכונה הראשית שלהם: ראש קטן.

אדם בן 18 איננו יודע הרבה וכוח השיפוט שלו אינו טוב במיוחד. גם אם היה יודע הרבה, חסר לו נסיון. במדינת ישראל במיוחד "הושבח" זן מיוחד של צעיר מיוחד במינו אשר איננו יודע הרבה אבל מחזיק בבטחון עצמי של חכם ובעל נסיון. בן ה18 הישראלי של היום בטוח שחכמתו היא תמצית מסוננת של חכמת כל הדורות, והיא עולה על אלה שמבוגרים ממנו - למעט קבוצה קטנה ונבחרת של בני 19 שהקדימו אותו במחזור אימונים אחד ויש להם פס דרגה נוסף אחד או יותר להוכיח את עליונותם האינטלקטואלית...

צעיר זה הוא הקרבן האידיאלי; הוא ימות על מזבחות הכלל באמונה שמעשהו הוא החכם ביותר ואין צדק בלתו. חבריו יהללו את מותו לאחר מעשה ללא ערעור וכך גם הוריו ובני משפחתו שפיותיהם נסתמו מבפנים על ידי אבן מצבה כבדה הנושאת את התואר "גיבור".

אך מת שכזה איננו גיבור. הגיבור מתגבר על בעייה או, לפחות, נלחם בה. צעיר ישראלי כזה, ההולך כצאן לטבח, איננו אלא עבד, המציית למסגרת הרעיונית הראשונה (ובדרך כלל היחידה) המוצגת לפניו, ואיננו בודק את מוסריותה.

אם צעיר כזה איננו נופל על מזבח הממשל תוך כדי שירותו הצבאי, הוא ממשיך להיות עבד צייתן אחרי שירותו וממלא תפקיד של אזרח מושלם במדינה עריצה; הוא גם מונע מאחרים לערער על תקפותה המוסרית של המערכת הרעיונית השליטה, בין היתר בכדי להצדיק את טעויותיו שלו. עובדת היותו גיבור מיתוס נערץ תהיה משמעותית בחיזוקו אל מול המראה לכשיגדל – ובהביאו את הדורות הבאים של צעירים אל המזבח השלטוני.

נתונים נוספים