מעמד טוהר הנשק

 

מעמד טוהר הנשק

בדור הראשון של קום המדינה היו הערכים העומדים ביסוד המדינה וצה"ל כה ברורים עד שלא נשמעה בציבור תהיה כלשהי לגביהם. אחד הנושאים שהפכו למושא לדיון בדורות הבאים היה טוהר הנשק – שבו תלו את המוסריות שעומדת ביסוד קיומנו כמדינה וכעם במקום הזה.

כסוגיה, ניתן לראות שטוהר הנשק הפך יותר ויותר לבעיה עקרונית עם השתנות השליטה הפוליטית במדינה, שבאה לידי ביטוי בהשתנות היחס של חלק מהעם למלחמות; אם בדור הראשון של קום המדינה היתה אחדות מלאה בציבור לגבי הצדקת מטרות המלחמה, היה הדור השני וזה שאחריו מלאים בפקפוק ובספיקות לגבי מלחמות ישראל שאחרי מלחמת ששת הימים.

כמובן שעליית הימין לשלטון בישראל ומלחמת לבנון, שבאו אחרי מלחמת יום הכיפורים, היוו את נקודת השבר של האחדות החברתית – וסייעו בהעלאת הספיקות לגבי מוסריותה של המדינה בכלל ושל צה"ל בפרט. אך המוסריות שביסוד "טוהר הנשק" הלכה וקיבלה תדמית הומניסטית יותר יותר עד שאימצה את כללי הפעולה המערבית והפכה לבעיה מעשית שמפצלת היום את החברה הישראלית ביחסה למדיניות הבטחונית של ישראל.

מעשיותה של הבעיה נתגלמה בהבדל שבין צה"ל, שבשנות החמישים והששים היה יוזם ומתקיף את האוייב במקום ובזמן שנראים לו מתאימים מבחינה איסטרטגית, לבין צה"ל המאוחר יותר, אשר מגביל את עצמו לפעילות של תגובה, ששיאה במלחמה האחרונה, שקיבלה "אישור" עולמי לצורך ביצועה, מתוך התניית ישראל לכללי פעולה שמבחינה צבאית, מסוכנים בהרבה משהיו לפני כן ומקלים על האוייב, בשל התחשבות באוכלוסייתו.

דוגמה לביטוי של בעיית מוסר זו ניתן למצוא במכתב למערכת ה"ארץ" שפורסם לאחרונה:

טוהר הנשק בעוכרינו

יוסף אבידור, "הארץ", מכתבים למערכת 15.8.06 כותב, בין היתר:

איני רוצה להיות מוסרי ומת. אני רוצה להיות פחות מוסרי וחי.

הערבים מבינים את המוסר שלנו כחולשה, והם מנצלים אותו יפה. להם מותר לירות רקטה על שדרות או על חיפה, לנו אסור לירות ללא אבחנה באוכלוסיה אזרחית.

לטעמי, על ישראל להתנתק מהקונצפציה השגויה הזאת. התקשורת העולמית לא תוכל יותר לטעון שאנחנו מפעילים כוח רב מדי, כי לא ייראו בשטח טנקים נגד ילדים. אמנם ייראו גופות של אזרחים אך כאלה יש גם בצד שלנו.

הגישה המובעת במכתב זה ממחישה את הרעיון שהתפישה המוסרית של הכותב רואה את המוסר של "טוהר הנשק" כמנוגדת לחיים בשל היותה מסכנת אותם. ההצהרה "איני רוצה להיות מוסרי ומת" אפיינית לפעילי המחנה הקרוי היום "מחנה השלום" ולתומכיו.

נתונים נוספים