מחיר וחלום

 

מחיר וחלום

במלחמה בלבנון משלמת ישראל את המחיר של גיוס החובה. ישראל תקועה: היא איננה יכולה להשיב מלחמה שערה כי אין "קונצנזוס": בישראל קיים, מאז מלחמת לבנון ההיא, מיתוס הגורס כי העם איננו חפץ במלחמה עם לבנון - כאילו מישהו בישראל חפץ אי פעם ליזום מלחמה כלשהי... זה מה שקורה כשאין חופש. זה מה שקורה כשתגובתה הצבאית של חברה שלמה תלויה במונופול כפייתי-ריכוזי.

אך אם היה חופש...

אני חולם על קריאה פומבית של הממשלה ליוצאי יחידות קרביות להתנדב למלחמת נקם ושילם בחיזבאללה, מלחמת חרמה עד כניעתם או השמדתם המוחלטת של כוחות השחור. אני רואה בעיני רוחי התנדבות המונית. אני רואה איך נוחתות בישראל טיסות עמוסות צעירים שהפסיקו את טיולי ההרפתקאות המסוכנים שלהם לטובת סיכון מוצדק במלחמה צודקת. אני רואה את כל הצעירים האלה שהושפלו במשך שנים במלחמה של ידיים כבולות, בספיגת מלקות, בשנים של כאב, בשנים של שאלות ללא מענה, כשהם זקופים סוף-סוף, כשבעיניהם תקווה. אני רואה את הפרק החדש בהסטוריה של ישראל, את אפשרות היציאה מן החושך לאור, מהמצור של מלחמת חמישים השנה אל החופש, אל הדרור. אני רואה את בני העם הזר שמחים, כי הם יודעים שהפעם יהיה שחרורם סופי, כי הפעם לא ינצלו וישליכו אותם ככלי אין-חפץ, כי הפעם יהיו שותפים שווים בהשלכת עול העריצות. אני רואה גם את המתנגדים למלחמה והפעם הם משותקים כי עכשיו יוצא לקרב רק מי שרוצה, רק מי שבוחר בכך, מי שמשתוקק, מי שיודע שהמעשה צודק. הפעם, בין היוצאים, שהם אנשים חפשיים, יש הסכמה גמורה...

אך זה רק חלום: החופש איננו קיים בישראל, וכל הכוח האדיר הזה של מרץ מוסרי, של יכולת תנועה, שחרור, אמת וחופש, ימשיך להתבזבז על רעייה בשדות זרים, על דברים שרחוקים מרחק רב מכל חזון אנוש - וזאת מכיוון שהמונופול הממשלתי איננו מוכן לוותר על הרעיון שחיילים צריך להביא אל החזית כצאן לטבח, רוצים או ממאנים, עם או בלי קשר לרצונם. החופש מפחיד את העריץ, כי אם יהיה חופש, מי יצטרך אותו?

נתונים נוספים