5

 

תגובות לאירועי היום אייר תשס"א

ראיון קבלה 2001

"שלום, הייתי רוצה להתקבל לארגון."

"איך אתה ברצח?"

"משהו משהו."

"אתה יודע שאנחנו לא משלמים הרבה."

"אני פה בגלל הסיפוק."

"קח תמלא את הטפסים."

"בסדר. יש לי שאלה."

"כן?"

"אני צריך את כל הפרטים של אלה שרצחתי?"

"כמה שיותר - יותר טוב."

"בסדר."

"רק עוד הערה אחת קטנה."

"מה?"

"אל תרשום את התינוקת, כי יש הרבה שרוצים לקבל אחריות על זה."

"ואם יש לי הוכחה שזה אני?"

"אם זה באמת אתה - ואתה יכול להוכיח את זה - אז מיד אחרי הבדיקות של המחלקה הבליסטית תקבל את הפרס הגדול מהראיס בכבודו ובעצמו."

הממשלה איננה אלוהים

על קברו הפתוח של שומר יהודי שנרצח על משמרתו באיתמר, לפני יומיים, נשמעה הזעקה על כך ששום נציג ממשלה לא מצא לנכון לכבד את האירוע בהשתתפותו. במובן מסויים עלינו לכבד את הממשלה על כך שהיתה ישרה דיה כדי להעביר בכך מסר בדבר החשיבות שהיא רואה להתנחלויות, דבר שמקבל עצמה מיוחדת דוקא בימים שבהם לוחץ העולם כולו על ישראל בענין זה. אך יש, אולי, ערך מוסף לעובדה נוראה זו של אי עמידת ממשלה לצד אזרחיה הנרצחים – אולי יפסיקו הם לראות בה אבא ואמא, מעין אלוהים שאין בו שום השגחה - פרטית או כללית. אולי יביא דבר זה דחיפה נוספת בדרך להתעוררותם של המתיישבים הנועזים מהחלום שבו אמא ממשלה היא הנותנת. אולי יתעוררו ויבינו כי בגדו בהם ודוקא אלה שעליהם סמכו נוטשים אותם אל מול פני הסכנה.

מה, באמת, ההסכם?

יום לאחר שהופגזה שדרות באש מרגמות האוייב וצה"ל חדר לרצועת עזה, תבע שר החוץ האמריקני קולין פאוול מממשלת ישראל כי "על ישראל לשוב אל קויה הקודמים".

מה שצריך לתפוש את תשומת הלב בדברי שר החוץ האמריקני הוא הזכרתו את מחוייבותה של ישראל לציות להסכמים שעליהם חתמה. בענין זה ברור הדבר שהסכם שהופר על ידי אחד הצדדים אינו מחייב את הצד השני; אך עם זאת, יש לשאול את השאלה: האם יש הסכם שעליו חתומה ישראל, אשר מחייב אותה שלא להיכנס לשטחים שמסרה לצורך הגנה עצמית, לאחר שפושעים, שהתקיפו אותה, מוצאים בו מחסה? כי אם יש הסכם כזה בנמצא, אין אני, כאזרח ישראל, יודע עליו. במקרה כזה יש לשאול האם רומו אזרחי ישראל על ידי אנשי ממשלתם, בשיתוף פעולה עם אנשי ממשלת ארה"ב, והוטעו להאמין כי ההסכמים שנערכו עם הרשות הפושעת לא היו, כפי שנטען הדבר על ידי החותמים עליהם בשמנו, כאלה שניתן לחזור בהם במידה ואינם מקויימים כלשונם.

בדבריו של קולין פאוול יש יותר מרמז לכך שזהו המצב - שאין לכוחות ישראליים רשות לעבור את קו הגבול של הרשות גם לצורך הגנה עצמית וגם אם הופרו ההסכמים.

במקרה כזה, קו זה הוא הקו האדום של אזרחי ישראל, כי עליו לגרום להם לקום ולבחון מחדש לא רק את ההסכמים עם אויבינו מחוץ – ואולי גם עם האמריקנים – אלא גם, ובעיקר, עם אויבינו מבית – אנשי "ממשלתנו".

אם החותמים מממשלות ישראל העדיפו את האינטרסים של האמריקנים והפלשתינאים על פני אלה של אזרחי ישראל אין הם אלא בוגדים ועליהם לשלם על כך את המחיר.

הכללות ואחריות אישית

השמאל – במיוחד בתקשורת – מוקיע את קריאותיהם הנזעמות של נפגעי התקשורת כ"הכללות". זה נכון שזה לא נאה לקרוא לכל התקשורת שלילית, אך הכללה מעין זו נובעת, בדרך-כלל, יותר מעדינות הנפש ודרך-הארץ של אלה אשר אינם מעיזים להאשים אישית אדם יחיד זה או אחר. האמת היא שיש להפעיל אחריות אישית בכל מצב ולשאוף להגיע למצב שבו ישלמו אנשים יחידים על טעויותיהם באופן אישי ומתוך אחריות אישית. במצב כזה יוכלו כל אדם – או קבוצה – לתבוע, על יסוד אחריות אישית, כל עיתונאי, מנחה או איש תקשורת אחר על נזקים שנגרמו כתוצאה מדיווח כוזב, הסתה או כל שימוש לא מוסרי אחר שביצע באמצעות אמצעי התקשורת. שלי יחימוביץ', היכוני.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים