6

 

תגובות לאירועי היום סיוון תשס"א

 

על בורחים, ננטשים ואחריות

שני אירועי אירוח התרחשו בכנסת בשבוע שעבר – וכל אחד מהם זכה להתייחסות שונה, אם כי מיוחדת ומשמעותית, מצד התקשורת:

האחד: אירוחם של עשרות נבגדי צד"ל, אשר גלו מארץ מולדתם, במלאת שנה לבריחת צה"ל מלבנון. אירוע זה לא זכה לסיקור כלשהו בטלויזיה, ברדיו או בעיתונות.

השני: אירוחם של עשרות קשישי הפלמ"ח באולם המליאה. אלה, אשר בניגוד לחוקי הבית ובהתאמה למוסר האלימות של השמאל אשר שבר מאז ומתמיד כל חוק שלא נראה לו, פרצו בשירה אלימה של "מסביב יהום הסער" וזכו לא רק לסיקור אוהד של ה"מרד" כנגד ה"עריץ" שרון, אלא גם לחזרה על הצגתו שוב ושוב במהדורות החדשות בטלויזיה.

מכיון שבסמלים עסקינן, הרשו לי לאחד את שני האירועים הללו ולמחוק, במידת מה, את מעשה העוול של התקשורת, על ידי הצעת תמליל המנון שונה במקצת ועדכני יותר להמנון הפלמ"ח. מה שהיה פעם הפלמ"ח, הוא היום "ויברח":

"מסביב יהום הסער, אך ראשנו כאן יישח:

לבריחה תמיד מוכן הוא, תמיד: "בואו בואו ונברח!"

חומר למחשבה:

לא הסודות שיש בספר גרמו לרשויות לעצור את האזרח שרצה שזכרונותיו במערכת הבטחון ייכתבו בספר; הוא פשוט לא היה ברשימה של אלה שרק להם מותר לעשות כסף מכתיבת זכרונותיהם על הזמנים שעשו במערכת הבטחון ועל הצ'פחות הפרטיות שלהם מסביב למדורה... לפלמ"חניקים, למשל, יש אישור בכיס לכתיבת ספרי זכרונות כבר מ48 – ואני כמובן יכול לטעות.

איפה שלום?

וזה מזכיר לי כי שמעתי לאחרונה על אזרח ישראלי מבוגר שנשפט לחמישה חדשי עבודות שירות על אכסנתו של עובד ערבי בניגוד לחוק – ולא עזרה לו העובדה שערבי זה היה מכרו וידידו במשך שנים רבות. הבעיה איננה רק הצביעות במערכת אשר אמורה לעודד יחסי שלום בין יהודים לערבים ודואגת לא לאפשר אותם בהתקפה על המגזר הפרטי דוקא (הרי ברור שכל עיריה או מועצה מקומית שהיתה מחליטה להעסיק עובדים מן השטחים היתה מקבלת לכך אישורים מיוחדים ובודאי שהיתה גם בעלת חסינות מבדיקות ותביעות) – אלא המחשבה על כך שדוקא שני ידידים ותיקים אלה, המייצגים באמת את מהות השלום היהודי-ערבי, ישלמו בפרידה כואבת בשל שנאתם ואכזריותם של שואפי המלחמה.

הקוד האתי

ביום ירושלים האחרון התכנסו בגבעת התחמושת אנשי צבא כדי לדון בקוד האתי של צה"ל. הביצוע האנמי של השיר "גבעת התחמושת" הזכיר לי את המשפט מן הגרסה ההיתולית של השיר, אותו שרו חיילים רבים בציניות, לאמור: "אינני יודע למה שלחתי את יוסי להתקיף את הבונקר; בסה"כ רציתי לחזור הביתה בשלום...". מי יעז לערער היום על גבורתם של לוחמי גבעת התחמושת? על גבורתם אין ערעור, אך היום עדיין יש סימני שאלה לגבי חכמתם – וזכותם – של אלה השולחים את הלוחמים להיהרג על מטרות מפוקפקות, שהגרועה בכולן היא ריצוי אומות העולם. ילד הייתי ביוני 67, היום לפני... אך כבר מאז אני זוכר כמה רע היה לי ששמעתי כי אולי ניתן היה להטיל מצור על הגבעה ולחסוך את חיי אלה שנכנסו לקרב לב"ב כדי לכבוש אותה. היום, עם מה שמתרחש עם חיילי צה"ל, אני אינני בטוח שאיננו מאפשרים שוב ושוב קטל מיותר מסוג זה של בני עמנו.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים