18

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ב

היהודון החדש

למי שלא יודע – ואין הרבה יהודים כאלה – "יהודון" הוא כינוי גנאי ליהודי שמוכר יהודים כי הוא אינו יכול לשאת את העובדה שרואים אותו כיהודי ולכן הוא חייב להוכיח שיהודי "זה לא מה שהגויים חושבים". לכן, זה מעניין שהראשונה שהובילה את הלינץ' נגד אמירתו של ח"כ הנדל היא הח"כ גוז'נסקי, שנראה שכבר לפני זמן רב ניתקה כל קשר עם היהדות הדתית. לכן, יש לראות בהתנגדות העצומה לאמירתו של הח"כ, אשר נבעה, ללא ספק, מכאב אמיתי, ואשר ביטאה, ללא ספק, את תחושתם של רבים מבני עמנו, את חשיפת הפסיכולוגיה של הזועקים, בחינת "על ראש הגנב בוער הכובע"; כן, היהודון החדש נמצא בכנסת לא פחות מאשר בדיפלומטיה האמריקנית, והוא מציג עצמו כמתגאה בערכי היהדות (אלא אם כן הם אינם עולים בקנה אחד עם ערכי השמאל), כמאמר יו"ר האופוזיציה שריד: "אנחנו מאד אוהבים את השבת אלא שאנו אוהבים אותה על פי טעמנו".

והכי חשוב זה שאנחנו יודעים, סוף סוף, מי, לפי התקשורת הישראלית, הוא בעל ערך רב יותר: שגריר אמריקני או ח"כ ישראלי.

יש להצטער על כך שבסערת המאמץ המזוייף להשגת "שלום בין היהודים" פנימה, החמיצו הדוחפים להשלמה בין הנדל והיהודון האמריקני את העובדה שסותמי הפיות הצליחו פעם נוספת בהפחדתם – וזמן רב יעבור עד שחובש כיפה נוסף יעיז לומר בריש גלי ובפומבי את דעתו על אדם כלשהו מבלי שיחשוב על כך, לפני כן, אלף פעמים. וכך, פעם נוספת, אנשי השמאל וחברי הכנסת הערביים הם יחידים מחברי הפרלמנט החפשיים להתעמר, להטיל דופי ולשקץ כל ערך מקודש שיחפצו בו כאוות נפשם, באין מפריע וללא שום איום.

לשעבר

לאחרונה, בכל פעם שאני צופה ביומן חדשות, אני תופש דז'וו קבוע מחמת ההתרפקות הנוסטלגית של אנשי התקשורת על ממשלות העבר השמאלניות. לדוגמה: במוצ"ש מציגים בערוץ הראשון את יוסי ביילין, שר לשעבר במדינת ישראל, המצהיר בדרום-אפריקה כי פתרון לסכסוך יימצא רק ליד שולחן הדיונים. בצהרי אותו יום מראיינים בערוץ השני את בן עמי שר לשעבר על השקפותיו הפוליטיות. השבוע רואיינה אורה נמיר, לשעבר שרת העבודה והרווחה, לגבי השקפתה בענין שביתת הנכים ואת בייגה שוחט, שר האוצר לשעבר, מראיינים בכל פעם שרוצים לדעת משהו על המצב הכלכלי.

לעומת זאת, רבים הם השרים הפעילים בממשלה הזו אשר לא רק שאינם מוזמנים לראיונות עדכניים אלא שהם גם נחשבים על ידי גורמי התקשורת כמוקצים מחמת מיאוס דיעותיהם הפוליטיות...

זוהי דוגמה נוספת לעקיפתם של אנשי התקשורת, אשר משכורתם משולמת על ידי משלם המסים, את הממשלה אשר נבחרה על ידו, כאילו רק ממשלות השמאל, אשר הפסיד בבחירות, הן האמיתיות – ואילו אלה של הימין רק זמניות... והגדיר זאת בצורה קולעת, בשידורו לאומה מדרום אפריקה, יוסי ביילין: "אנו, שהיינו הרוב, ונהיה הרוב שוב..." – כי השמאל ראה עצמו תמיד כלגיטימי: אם הוא היה מיעוט אז הוא שמר על זכותו הדמוקרטית של המיעוט, ואם הוא היה רוב, אז בודאי ששמורה לו זכות הרוב... ועכשיו, החידוש הוא, שבין אם הוא הצליח בבחירות ובין אם הפסיד, בין אם הוא רוב ובין אם הוא מיעוט, הוא תמיד שולט כי מה שעכשיו הוא מה שלשעבר (לפחות בתקשורת) ולפי השמאל מה שהיה הוא – לעולם - מה שיהיה.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים