23

 

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ב

ביקורת

יש לי ביקורת קשה על שרון אבל אם אומר משהו בנושא יגידו שזה בגלל שאני מתומכי נתניהו. גם מבקרי פרס חוששים לבקר אותו בקול רם – שלא יגידו שהם מתומכי בורג או פואד או, רחמנא לצלן, יוסי שריד.

ככה זה בזמן האחרון: במקום להתייחס לביקורת באופן עניני סוגרים ענין על ידי סגירתך במגירה, על ידי תיוק, על ידי שיוך, מיתוג ומידור; אם אנחנו שמאלנים, די בכך שאתה ימני – ואז אין מה לדבר איתך כי אנחנו כבר יודעים מה אתה חושב...

ובימין מצב הענינים אף גרוע יותר, כי מי ששייך לשמאל מקבל נקודות עדיפות על מי שהוא "משלנו": אם אתה שמאלני ידוע ואתה מבקר את השמאל, אתה זוכה לפרסום מיוחד בחוגי הימין בתור "מי שמעז לבקר את השמאל אף על פי שהוא "לא משלנו".

כך או כך, אתה יכול לשכוח מהתייחסות אמיתית ואובייקטיבית לביקורת גופה.

גיבוי הציבור

בשידור רדיו שואלים המנחים את משה פייגלין, המציע מנהיגות אמונית לעם ישראל, אם מנהיג כזה יקבל את גיבוי הציבור. שאלה זו מעלה כמה שאלות לגבי מושג "גיבוי הציבור" ובראשן, אולי, את השאלה: "האם למי שיושב היום במשרד ראש הממשלה יש את גיבוי הציבור?" התשובה היא שאדם זה, אשר רימה בגלוי ובראש חוצות את הציבור ש"גיבה אותו", ואשר הפר את ההסכם שעשה עם רוב העם שבחר בו, איננו נהנה מגיבוי הציבור. התשובה היא שבמדינת ישראל מאפשר החוק האלים לשליט עריץ "לצפצף" על רצון העם, כשהוא מנצל את הביטוי "גיבוי הציבור" כנגד הציבור. להזכירכם – מעבר לגבול יושב לו רוצח אלים שקיבל חסינות בינלאומית בלתי מוגבלת לכל מעשי הרצח שלו בעבר בהווה ובעתיד – אך ורק בגלל ש"קיבל את גיבוי הציבור"...

דון קישוט ושמעון פרס – מכתב אישי לשמעון פרס

מר פרס, שלום.

במסגרת נסיונותיך לאכול את העוגה הפוליטית ולהשאירה שלמה – לקבל את הפרסים על הסכם שלום שהסתכם במלחמה ובו בזמן לצאת כמנצח פוליטי במלחמה שמוגדרת כתהליך שלום – התבטאת לאחרונה במלים אלה:

"כשאני רואה אנשים שמובילים את המדינה לסכנות נוראיות, אני מעדיף להיות דון קישוט."

ובכן, מר פרס, זה לא בטוח שלהיות דון קישוט זה דבר כל כך חיובי מבחינה מוסרית – אף כי לאור מה שאנו יודעים על תפישת המציאות של דון קישוט אתה בהחלט יכול להחליף אותו – אך יש בכל זאת הבדל מוסרי עצום בינך לבין דון קישוט: הוא, דון קישוט, לא שלח איש להילחם את מלחמותיו שלו – ובטחנות הרוח, שאותן חשב לאויבים, לחם בעצמו.

ובקשר ללוגיקה שלך, עוד דבר, מר פרס: אתה מדבר על סכנות נוראיות שהמדינה מובלת אליהן, אך הסכנות הנוראיות לא נשקפות למדינה אלא לאזרחיה – ואין סכנה נוראית יותר מזו שנשקפה לאזרח שנרצח אתמול – וגם אין כאב גדול יותר מזה של בני משפחתו.

אתה אומר, מר פרס, ש"עדיף להיות דון קישוט מנירון קיסר" – אך אתה הוא העריץ אשר, כמו נירון, החזיק בגרונו של הציבור בכוח הזרוע. אתה, הביורוקרט שהצליח לתפוש בגרונו של הציבור שלא בחר בו, דרך פרצה שמצאת בגדר החוק, מנגן היום על כינור עקום של ערכי מוסר מושחתים ובניגוד גמור לדון קישוט, אתה, מר פרס, מסגיר אותנו לידי האוייב, ידיים שאותן אתה מרבה ללחוץ ולחזק בכל הזדמנות.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים