25

 

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ב

הם עשו זאת שוב

הם מצאו את הנוסחה. היתה להם בעיה – אבל הם התגברו עליה. הם עבדו על כך כל הלילה, אבל בסוף הם יצאו מנצחים. כששאלה גאולה הר-אבן, כשהיא פוקחת את עיניה הגדולות בתמימות, את אחד הפרשנים הצבאיים הבכירים: "האם בהכרח יש קשר בין הפיגוע של אתמול לפעולת חיילי צה"ל במחנה בלאטה?" מה שהיא ביטאה, למעשה, היה את הצלחתם של החבר'ה מהתקשורת לייצר קשר סיבתי בין פעולת צה"ל לפיגוע של אמש בירושלים. וכך יצא פעם נוספת שחיילי צה"ל, מדינת ישראל ועם ישראל אשמים במה שקרה לאזרחיהם על ידי "נציגיו של עם מדוכא, אשר לוחמי החירות שלו רק מגיבים על האלימות המופנית נגדם"...

מזל שאין מלחמה

ארבעה הרוגים פה, שבעה שם. הלוויות ושכול, אימה וזווועה, פצועים שחלק מהם יסבלו לכל ימי חייהם, משפחות שחרב עליהם עולמם, הרס והשחתת רכוש, כלכלה פצועה, התרוששות ועוני – ואיזה מזל יש לנו שזו לא מלחמה אמיתית, אלא תהליך שלום; תארו לעצמכם כמה גרוע היה יכול להיות המצב אם זו היתה באמת מלחמה!

החפזון והשטן הפוליטי

אחד המקומות שבהן סבלה ישראל את האבידות הקשות ביותר – והלא מוצדקות ביותר – במלחמת ששת הימים, היה גבעת התחמושת. הסיבה לכך היתה החפזון שבפעולה, שנבע מהצורך לסיימה לפני כניסתה לתוקפה של הפסקת אש. כאז כן היום, החפזון – יציר השטן – גובה קרבנות שלא לצורך, בתוקף לחצים פוליטיים.

זה לא נעים לראות את חיילי צה"ל מסכנים עצמם בשטח הבנוי הצפוף כל-כך של "מחנה הפליטים" באלאטה. אין לכך הצדקה צבאית אלא פוליטית בלבד – וזו, כאמור, איננה מוצדקת מלכתחילה. הפוליטיקאים שלנו חושבים ש"אם נגמור את זה מספיק מהר, אולי לא ירגישו" ומפילים כך על צה"ל את תיק לחצה של מפלצת "דעת הקהל העולמית", כשהם מסכנים בכך את חיי לוחמיו.

זה לא נעים – ומסוכן ביותר – לחשוב שצה"ל הגדול, החזק והצודק, צריך לסכן את חייליו שלא לצורך בשל חולשת דעתם הלא מוסרית של יושבי קרנות פוליטיים באירופה ובארה"ב.

למי שיש הצדקה מוסרית לפעולותיו – וישראל היא במעמד כזה – צריך להיות את כל הזמן שבעולם להטיל מצור על ישוב שבו אויב עויין, לנתק את קוי האספקה שלו – ולחכות עד שהוא יתחנן לרחמים ויסכים להניח את נשקו בעבור פת-לחם. כמה זמן שיקח - יקח. בקיצור: הגיע הזמן שצה"ל יעשה בדיוק את מה שהעולם האשים אותו בו עד עתה – ומה שהיה חובתו המוסרית כלפי העם – להטיל מצור על כל ישוב הנותן מסתור לכוחות אוייב עד לכניעתם המוחלטת.

רק במלחמת מצור אמיתית יכול הצבא המשיב מלחמה שערה להגן כיאות על חיי לוחמיו.

וזה הזמן גם להשיב על השאלה הקבועה שמפנים, בתמימות מעושה, אנשי התקשורת שלנו אל קובעי המדיניות: "האם יש לבעיה פתרון פוליטי או צבאי?"

התשובה הפשוטה, המעשית והצודקת, היא: "נלחמים עם מי שנלחם ומדברים עם מי שמדבר – וזה שמדבר מלחמה (בכל דרג פוליטי ומכל מחנה) נחשב כמי שנלחם.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים