26

 

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ב

מנקודת מבט דתית

אם, כפי שהוצע בהתחלת מלחמת הר הבית, תכלית המלחמה – כפי שסוכמה בבית-לחם בין האפיפיור לערפאת – איננה אלא הוצאת המקומות הקדושים מידיהם של היהודים והעברתם לידיים נוצריות ומוסלמיות, אז משמעות הגעתם הקרובה של משקיפים מטעם ארה"ב, בהקשר של המצב הקיים, היא קירוב נצחונם זה של הנוצרים/מוסלמים על היהודים.

וזה מסביר גם את התעקשותו המתמדת של השמאל – המתנגד החריף ביותר מבית ליהדות – על מעורבות אמריקנית ואירופאית בסכסוך.

לוגיקה שמאלנית

כאשר, במסגרת מהדורת חדשות בטלויזיה ביום שאחרי כניסת צה"ל לטול כרם, מציג מוטי קירשנבאום שאלה לאלוף במילואים יום-טוב סמיה: "האם באמת בפעולות כאלה הממשלה עוצרת את ההסלמה?" ומיד אחר כך קובע: "הרי אחרי הפעולה במחנה הפליטים בטול כרם קיבלנו שרשרת של פיגועים שהיו כמעט שיא ההסלמה בתקופה האחרונה" – זו דוגמה מצויינת להמחשת דרך החשיבה של השמאל.

קירשנבאום, אביר התקשורת השמאלנית, לא יגיד, למשל, כי "יש להניח שבין מאות העצורים שצה"ל תפס יש, בודאי, רבים כאלה שתכננו פעולות נגד ישראל ולכן, אין ספק שבפעולת כוחות הבטחון נמנעו פעולות אלה. הוא גם לעולם לא ירמוז שחיסולם של אנשי אוייב יש בה משום הורדת סכנתם – איש השמאל אינו רואה מה שהוא לא רואה.

השמאלן הוא מטריאליסט. הוא רואה רק את החומר – ומפרש אותו רק עפ"י חוקי החומר, שבראשם חוק הכבידה – כלפי מטה, להרע. הוא רואה רק את מה שמתרחש במימד החיצוני, לא את מה שעומד מאחוריו ולעולם לא דבר שמחייב אותו לשבח, מבחינה מוסרית, את המבצע אותו.

ברוח זו אין הוא שמח על מה שיש אלא עצוב על מה שאין ולכן, כל מה שיש מתפרש, מבחינתו, תמיד לרעה; איש השמאל יאמר לרופא שביצע בו ניתוח הוצאת גידול כי העובדה שהוא עדיין לא חש בטוב משמעה שהרופא הרע את מצבו. אם פעולת צה"ל מצליחה הוא דואג מתוצאותיה העתידות – ואם היא נכשלת, הוא דואב את תוצאותיה – וגם טורח לציין כי ידע אותן מראש.

לכן, למשל, אחרי שהוציא אותנו מלבנון, הוא מזכיר בכל הזדמנות את הישג "היציאה מהביצה הלבנונית" ואף פעם לא מניח לעצמו לחשוב על מה הגנו חיילי צה"ל במשך שנות לבנון ומה הצילו בתקופה שבה שהו שם.

זו לא חכמה להחזיק בלוגיקה השמאלנית: כל מה שאתה צריך זה להאמין ברוע ולדעת איך לראות אותו בכל מצב. אם אתה מצליח לעשות זאת, אתה תמיד תראה מה שאתה חושב ותחשוב שמה שאתה רואה זה מה שיש. אם תצליח בכך תהיה לא-מאושר בדיוק כמו השמאלני.

תזמורת

בעתון של אתמול נתפרסמה כתבה על ילדה שכתבה לערפאת מכתב של שלום. אם מישהו חושב שזה מקרי, הוא טועה: הוא איננו מבין שזהו כלי עדין מאד בתזמורת המורכבת ומרובת הקולות שמנגנת לנו כל הזמן סימפוניה חובקת כל. כל מה שאומרים שרון, פרס, ליברמן, ערפאת ובוש – כל החדשות שבהן מסופר לנו על מעשיהם של חיילי צה"ל בעזה, על טכסי אזכרה בארה"ב, על אירועי שוד באירופה, על מהלכיה הנועזים של מועצת יש"ע, על דיווחי הכלכלה העולמית ושביתות ההסתדרות, ביקור האפיפיור או על מה שכותבת ילדה קטנה, אינם אלא כלים בתזמורת מתואמת היטב המנגנת סימפוניה מסוכנת ביותר שלא ברור מי בדיוק מנצח עליה – וגם אם פה ושם נשמעים כמה כלים שנראה כאילו הם מסרבים לנגן בהתאמה לשאר, אין אלה אלא תבלין קונטרפונקטי המשתלב עם המטרה הכללית.

ונשאר לנו רק לקוות שבריב שבין המנצחים הזוטרים ינצח המנצח העליון, אדון הטוב.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים