72

תגובות לאירועי היום אדר ב תשס"ג

הרגעה

על אף שערב מתקפתה של ארה"ב על עירק ציטטו רבים מאנשי התקשורת (בטעות, אגב) את דברי ההרגעה של שרון שאמר, כביכול, כי יש רק "אחוז אחד" של סיכויים ליריית טילים על ישראל מצד עירק, אני לא רגוע.

כי המגוחך שבענין הוא שהמרגיע הממלכתי הזה הוא האדם האחראי ביותר לתהליך הבלתי-נפסק של הירצחם של מאות אנשים, נשים וטף מאזרחי ישראל במשך שנתיים.

אבל אני מכיר הרבה אנשים רעים שיכולים להיות באמת רגועים תחת שלטונו של שרון:

אם היינו מפקידים בידיו ובפיו המרגיעים של שרון את סדאם חוסיין, למשל, אז אין ספק שלאור טיפולו החד-משמעי של ראש ממשלת ישראל בערפאת, היה סדאם יכול להירגע.

כל הכבוד לצה"ל?

תוהים רבים (המשודרים כמעט בלעדית רק מעל גלי האתר של ערוץ 7) לגבי מה שהניע את ממשלתנו להחליט לשסות את כלבי הציד של צה"ל בגבעת הגיבורים בחברון ולהשמיד כל זכר למפעל חייו של נתניהו עוזרי ז"ל הי"ד. "מה בדיוק הפריע במבנה של הגבעה לצה"ל?" – הם שואלים – ומנסים למצוא את הסיבה בשיקולים איסטרטגיים, הגיוניים וריאליים.

הם לא למדו שצה"ל כבר מזמן אינו מתפקד כצבא העם אלא כצבא לריסון העם - או, מדוייק יותר, שצה"ל של היום הוא מכשיר פוליטי לדיכוי פנימי של מתנגדי משטר לא פחות ואולי אף יותר משהוא מהווה כלי למיגור האוייב. וכמובן ששם המשחק הוא הגדרת האוייב. מבחינת השמאל, כל ימין הוא אוייב. זה כל הענין.

מעשה הגבעה בחברון אינו מחוייב צבאית או "בטחונית", אלא פוליטית: זהו סמל, הדגמה ומסר - למפד"ל. במסר אומר שרון לבני בריתו הזמניים מן הימין: עכשיו, מששתקתם לדבר המעשה הזה, אתם שותפים לו – ובשתיקתכם העכשווית אני קונה את ציותכם לדברים הגרועים יותר שאני מכין לכם בעתיד. כי כאשר התחלתם ליפול נפול תיפלו.

הבנתו של שרון את הפסיכולוגיה של המתיישבים, מאפשרת לו לתקוע טריז כואב בלבם; יהיה אשר יהיה, הם לא יתנגדו לצה"ל, כי צה"ל היה לאלילם הפסיכולוגי, ליקיר נפשם. לבי לבי על אנשי הכיפות הסרוגות, שהם ובניהם משרתים בצה"ל ושומרים לו אמונים, מבלי לתפוש שעסקת החבילה הרגשית הגורמת להם לזעוק "כל הכבוד לצה"ל!" גם כשלובשי המדים מתעללים בהם פועלת נגד עניניהם ונגד ענינו של העם היושב בציון. כל כך קשה להם להגיד מילה רעה על צה"ל, עד שהם יהיו מוכנים לעקוד את עצמם על מזבח השחיתות הפוליטית המקננת בו. הגיע הזמן שילמדו לפרק חבילות שבהן כרוכים המוסרי והאי-מוסרי. כדי להתחיל לעשות זאת יש צורך רק בהנחת סימן שאלה במקום הנכון.

"תרומות" לחברה ו/או למדינה

לאחרונה התבשרנו על כך שמוסד "יד ושם" יקבל השנה פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה. בין תרומותיו של יד ושם נמצאת גם תרומה מיוחדת שלו למדינה: בשל עמידתו העיקשת של מוסד זה, בתירוץ של "חופש אמנותי", על ה"זכות" להציג תמונות עירום ענקיות של בני אדם, נבצר מהיהודי החרדי (המייצג את המגזר היהודי שבניו הושמדו על ידי הנאצים במידה הגדולה ביותר) לבקר במוסד. בכך יש, כמובן, משום סיוע גדול להגנת הגרסה הרשמית של המדינה לגבי תרומת הסוציאליזם המפא"יניקי למדינת/חברת ישראל.

מדינת ישראל (שבשום פנים ואופן אסור לבלבלה עם החברה הישראלית) משתמשת מאז קומה בשירותיו של "יד ושם" כדי לחזק את השקר לגבי מעמדם של הסוציאליסטים כאבות המייסדים של התרבות המקומית. על רקע זה ניתן להבין מה יש לאלה שהגו את עסקת החבילה מדינה-חברה להרוויח מדיכוי מעמדו של החרדי במוזיאון ומחוצה לו: היהודי החרדי איננו רק המושמד העיקרי בשואה, אלא גם מי שיש לו חלק הרבה יותר גדול מזה של הסוציאליסט בבניית החברה המקומית – וברור כי יש לסוציאליסט ענין לדכא את תרומת האמת הזאת.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים