77

 

תגובות לאירועי היום אייר תשס"ג

ככה סתם, כרגיל ובמקרה...

מגיע השר האמריקני לביקור והרוצחים, כרגיל, מכינים לו ארוחה טבולה בדם יהודי. אך שום רצח של מתיישבים יהודיים, שום שיגור טילים והרס בתים, שום פציעה, טירור וחרדה לא עוצרים אף לשניה את אלה מבינינו שהחליטו על "מחוות" ושאר סוגים של שיתוף פעולה עם השקר האמריקני.

קלינטון - סליחה: בוש - נושא באוניברסיטה בדרום-קרוליינה נאום על "חלומו": "שתי מדינות, ישראל ופלשתין, החיות זו לצד זו בבטחון, שגשוג ובשלום." כל מה שהיה חסר לגשש העיוור הזה זה לחזור על הבדיחה הכואבת על "זאב עם כבש בתנור...". ימים ספורים אחרי יום הזכרון לשואה ולגבורה, זה ברור למי מכינים כאן את התנור.

וכרגיל, שיירת הפשע, הטפשות והרצח של המשת"פים שלנו ממשיכה בדרכה.

ככה סתם, במקרה, מטוסו של השר האמריקני נוחת על גבול השבת ומרוויח בבת-אחת שני דברים: את היעדרותם של שרים שומרי שבת מן המפגש – ואת התחלתו של מו"מ הלחצים על ישראל ב"רגל ימין", כלומר בויתור מקדים על ערך יהודי.

וככה סתם, במקרה, שמענו היום על כך שארה"ב מחזירה למצרים כמה פריטים ארכיאולוגיים בני אלפי שנים שהגיעו אליה לפני למעלה ממאה שנה. זה יכול לעבוד לטובתנו, שכן אם מובארק של היום יכול להיחשב לנציג הפרעונים עד כדי לתבוע ולקבל זכויות על רכוש קולקטיבי מצרי מלפני אלפי שנים, אולי יש מקום לראות גם את ראש הממשלה שלנו כנציג לגיטימי של זכויות העם היהודי על הערכים הלאומיים העתיקים שלו?

ככה סתם, שאלה.

מפת הדרכים – הצהרה על אי מוסריות ואזהרה.

מעבר לענינים טכניים כאלה או אחרים יש לשפוט את "מפת הדרכים" על יסוד מוסרי. לאור זה, ברור ש"מפת הדרכים" מייצגת מחדל מוסרי. המשמעות המוסרית הפשוטה שלה היא נצחון הטירור: אחרי הפרת סעיפי הסכם אוסלו במספר פעמים הזהה לפחות למספר חיי האדם של היהודים שנקטלו על ידי החתומים עליהם, לא רק שהם אינם מתבטלים, אלא שהרוצחים מקבלים מדינה במתנה. אם ניקח בחשבון גם את העובדה שאיננו שומעים על שום פתיחה של חקירות נגד מפרי ההסכמים או על עונשים המוטלים על המעורבים ברצח בני עמנו, מהווה "מפת הדרכים" תכנית לא מוסרית אשר כל המסכים לה מסתבך באי מוסריות חמורה, הכוללת שיתוף פעולה עם רוצחים ועוזריהם.

מדינאים, זכרו כי אי מוסריות היא גם אי מעשיות; בהקשר הקיים, קל לראות שמי שלא מקיים הסכם אחד ואף מקבל על כך פרס ימשיך לא לקיים הסכם אחר – וזה שנותן בידיו את המתנות ימצא עצמו באותו מקום ודרגה מוסריים שבהם נמצאים היום פושעי אוסלו. ראו הוזהרתם!

המשימה הלאומית.

אין גבול לנאיביות ולרשעות המנצלת אותה. בעיקר אין גבול למידת הרחמים של הציבור היהודי: כדי להגביר בציבור את התמיכה באבו-מאזן, כלבלבו של ערפאת, מציירים לנו אותו כמי שזקוק לעזרתנו בכל דרך אפשרית; וכך, לפני יומיים, הצהיר סילבן שלום כי ינקוט בצעדים שמטרתם "לסייע לאבו מאזן לבסס את מעמדו ברשות". אתמול אמר השר הנגבי כי לישראל יש ענין לחזק את אבו מאזן וגם בורג החרה החזיק אחריו וציין כי "יש לחזק את אבו מאזן להילחם בטירור כאילו אין משא ומתן". ביומן הבוקר של קול ישראל אמר אבו זיאד (פיגורה פוליטית ישראלית ידועה) כי יש "לשקם את היכולת הבטחונית הפלשתינית כדי שתוכל להתמודד עם ארגוני הטירור" ושלום אורן, ותיק השידור, שאל בתמימות אמיתית בשידור חי אם "ישראל לא מבינה את האילוצים של אבו מאזן?"

רחמים על אבו מאזן המסכן...

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים