99

 

תגובות לאירועי היום טבת תשס"ד

האיום.

במשאל שנערך באירופה, קבע מי שקבע כי ישראל היא האיום הגדול ביותר לשלום העולם. האמת היא שזה נכון – עם תיקון קל: ישראל היא האיום הגדול ביותר לקיומו של עולם בלתי מוסרי.

נרצה בכך או לא – ישראל, המייצגת עבור הנוצרים והמוסלמים את היהדות, מהווה – ובצדק – את האיום היחידי על האוטונומיה של שליטתם הרוחנית הכפייתית ברוב האנושות. העובדה שמנהיגיה הפוליטיים של ישראל מזלזלים בערכה של הדת היהודית איננה מפחיתה כהוא-זה ממה שנתגלה לאחרונה במסמכים חסויים שנחשפו באירלנד, והמדובר במאמצים העצומים שעשתה הכנסיה הקתולית (ללא הצלחה) כדי להביא את ירושלים לשליטה בינלאומית (כלומר נוצרית/מוסלמית).

אריק נגד שטרן.

יום לפני קיום ועידת הליכוד מיהר אריק שרון להצהיר על כך שיש להרוס מיד את המבנה בתפוח שנועד להיות מכללה ללימוד תורת הרב כהנא.

אני תוהה ומפקפק בשאלה אם אריק – כמו רבים מן הימין – מכירים בכלל את תורת כהנא. אני מהמר שלא.

אך גם אם ניקח את תורת כהנא במילתו של המיתוס השמאלני, אז הדבר העניני הגרוע ביותר שניתן לומר לגביה (גרוע במונחים שמאלניים, כמובן) הוא שהיא בעד "טרנספר".

ולכן, כדאי שדוקא היום, שבו מתכנס מרכז הליכוד – מה שבאופן מסורתי מהווה בדיקה מחזורית של עקרונות היסוד של המחנה – כדאי שניזכר בסעיף (יד) מבין הסעיפים שבהם ניסח יאיר שטרן כבר בשנת תש"א (1940) את תפקידי ארגון הלח"י, וכך ציין בו:

"משפט הזרים – פתרון בעיית הזרים על ידי חלופי האוכלוסים".

הטמבל.

יש טמבל אחד, שהוא חבר מרכז ליכוד. מה שמאפיין אותו הוא קודם כל חוסר היכולת הגמור שלו להתבטא בעברית: הוא לא יכול לגמור משפט, רבות ממילותיו אינן מדוייקות והוא מתבלבל ברעיונותיו; למעשה, ככל שהוא מתבקש להביע רעיון באופן ברור יותר, הוא מתרגש יותר ואמירותיו הופכות לבליל לא ברור של צלילים מגומגמים.

התקשורת ממש אוהבת אותו; היא שולפת אותו בכל פעם שיש כינוס מרכז ויש צורך להציג את עמדת האופוזיציה (כאשר התקשורת תומכת בקואליציה). מבחינה זו, אין כמו הטמבל, כי הוא יכול להביא את הטיעון האופוזיציוני הפשוט ביותר לדרגת סיבוך כה אידיוטי ששום אדם לא יוכל להתיר או להבין.

עם התקרב המרכז, לא תשמעו בתקשורת את אנשי הרוח של הליכוד. למעשה, לא תשמעו שיש בכלל לליכוד אנשי רוח: רק דוגמניות, שרירנים, אנשי עולם תחתון – וטמבל.

תזמון.

אני תוהה באם אנשי משרד החוץ שמו לב למשמעותה של העובדה המעניינת ששגריר מצרים המחוזר הצליח לסדר לעצמו, מכל התאריכים והזמנים האפשריים, ביקור בהר-הבית (מקום מקדשנו, להזכיר) בדיוק בעיצומו של חג החנוכה?

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים