100 חיוך המפלצת

 

תגובות לאירועי היום שבט תשס"ד

 

חיוכה של מפלצת.

נסראללה מחייך.

שלושה ימים לפני מסירת גופותיהם של שלושת חיילי צה"ל שנרצחו על ידי החיזבאללה, אמר השייך נסראללה בנאומו הפומבי, אשר שודר גם בישראל, כדברים הללו: "ביום חמישי יידעו כולם מה עם החטופים, מי חי ומי ומת..." ובכך נטע שביב של תקווה באדמה הפוריה של משפחות החטופים.

האם יש אפשרות להעריך את הסבל הנורא הנוסף, בן שלושת הימים, שגרם במילותיו אלה (שנאמרו תוך כדי חיוך) נציג הדת המוסלמי לבני המשפחות?

מדוע, אם כן, עשה זאת?

כדאי שנלמד עם מי יש לנו עסק: עם מפלצת. לא, זהו איננו מקרה פרטי של סדיזם, אלא סמל למהות שכנגדה אנחנו מתמודדים: אוייב שמפיק הנאה מסבלו של זה שעומד מולו.

נסראללה הוא חיזבאללה וחיזבאללה הוא אירן ואירן היא האיסלם והאיסלם הוא ביטוי אחד גדול של הרוע האנושי הכלל-מציאותי, של אמונה בסבל האנושי, אשר מפעילה אותו ככל יכולתה בכל רמה שהיא של פעילותה.

אמונה זו, כשהיא באה לידי ביטוי פוליטי, מציגה את עצמה כלוחמת למען צדק – אך בפועל היא משיגה את סיפוקיה ברמת הסדיזם הפסיכולוגי; היא איננה חפצה באמת, בצדק או בשלום והרמוניה בין בני אדם, אלא בסבל המכסימלי למספר המכסימלי של בני אדם על פני האדמה.

ועם מפלצת כזו אסור לעשות הסכמים. כל הסכם – מהסכם שלום ועד החלפת שבויים – מטפח את המפלצת, מגדיל אותה ונותן לה מעמד לגיטימי בחברה אנושית. לעשות זאת משמעו להפוך את המחלה לסמל הבריאות, להכניס וירוס נצחי למחשב האנושי, להפציץ ביולוגית את עולמנו.

את המפלצת צריך לשחרר מסבלה, במיוחד כשהיא הופכת אותו גם לסבלנו: את המפלצת, את החיוך הסדיסטי, יש למחוק, להשמיד ולאבד מעל פני האדמה.

 

להבדיל.

איך מבדילים בין אינטרס אישי לאינטרס ציבורי? פשוט מאד: האינטרסים של השמאל הם ציבוריים ואלה של מי שאינו שמאלני הם אישיים.

 

סיבה ותוצאה?

באחד מערבי השבוע שעבר שודרה בטלויזיה הישראלית תכנית תעודה שעסקה בסבל הנורא העובר על הפלשתינים במחסומי צה"ל. במסגרת שידור זה האשימו פלשתינים שעוכבו במחסום את חיילי צה"ל ב"נאציות" ורואיינה חיילת-בודקת שהתוודתה על רגש האשמה שלה על הסבל שעובר על הפלשתינאים. בבוקר שלמחרת שילמו במחסום ארזכמה מחבריה את המחיר היקר ביותר שמשלם אדם על רחמים.

הייתי מציע לאלה שחוקרים את הפרשה שישאלו את כל החיילים המעורבים אם צפו, ערב לפני מעשה הרצח מתוך רחמים, בתכנית על הסבל שב"תרבות המחסומים" – ואז יקחו את הנתונים וינסו להשיב על השאלה: מה היתה מידת ההשפעה של הצפיה הזו על התנהגות החיילים במחסום ?

 

ללא תגובה.

לאחרונה מסתיימות הידיעות על יריית טילי קסאם ברצועה במלים "לא נגרם שום נזק."

פעם, כשהייתי צעיר, היו אומרים אח"כ משהו כמו "צה"ל השיב אש אל מקורות הירי" – שנדע שלא שותקים.

היום כבר אין אפילו תגובה.

 

אוהד קמין

 

 
 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים