106 בימי שפוט השופטים

 

תגובות לאירועי היום שבט תשס"ד

 

בימי שפוט השופטים

מה שאנחנו איננו יודעים על בית הדין הבינלאומי בהאג, הוא מהי מערכת הצדק שאליה הוא מתייחס. מה שאנחנו כן יודעים זה שהיא איננה יהודית. סביר שהוא מציית למפתח המוסר הנוצרי, שמשמעותו המעשית: הושטת הלחי השניה של היהודי למוסלמי...

אחרי שנים של ציות עיוור למערכת משפטית ישראלית, שהיא בעצם נוצרית-מוסלמית (שילוב של החוק המנדטורי והעותומני), עומד עתה הממשל הישראלי כולו לדין לפני מערכת משפטית דומה. זוהי צורה של צדק, של "עין תחת עין".

במשך עשרות שנים של התחמקות מהיהדות ביצע ה"חילוני" הישראלי כל התחמקות אפשרית מהמשפט היהודי (חלקה על יסוד הרעיון ש"אין נביא בעירו") - עד ששב ונחת, כשהוא מוגש עקוד על מגש כשה לעולה על ידי האיסלם, על שולחן המזבח של הנצרות השופטת.

מנקודת המבט הנוצרית, אין מתאימה מישראל לתפקיד הקרבן. אך לאלה מבינינו שמסרבים לראות את הכתובת הדתית שעל הקיר, נאמר בלשון חילונית כי ישראל, מנקודת המבט של העולם המערבי, היא הפראייר הנצחי - עד שיחליף את עצמו.

והרבה לפני שאנו נותנים למישהו לשפוט אותנו, עלינו לשפוט אותו – ובמיוחד את שופטינו הנוצריים והמוסלמים.

 

הרהורים על חברון, נשיאה באחריות ותשלום על פשעים.

לאחרונה קמה זעקה על כך שמתיישבי חברון מתנגדים לפיצוי שמציעה המדינה לבעלי עסקים ערביים בחברון שעסקיהם ניזוקו במהומות.

הזעקה קמה מצידם של אנשי שמאל, שאינם מבינים כי אין שום סיבה הגיונית שאני, משלם מסים מתל-אביב, אצטרך לשאת בעול הנזקים שגרמו אלמונים (ואפילו הם יהודים) לבני עם זר. בענין זה יש להדגיש, כי אפילו אם הייתי סובר שמדובר בחפים-מפשע שאינם שייכים לענין ( - ואינני), עדיין לא הייתי רואה סיבה הגיונית לכך שיטילו עלי (שלא הייתי כלל במקום בעת האירועים) את האחריות (ולמעשה, בכך, גם את האשמה) לנזק שנגרם להם. יתרה מכך, יש לי יסוד סביר להניח כי הפסיכולוגיה, יותר מן העובדות, היא שהובילה את בית המשפט לההחלטה המשפטית האומללה שלו; זו, שקבעה פיצויים אלה, איננה אלא השלכה אפיינית של אשמת השמאל: בהיותם של אלה משוכנעים כי "כולנו עושים עוול לבני עם כבוש" הם מבקשים להוציא מכיסי שלי את דמי הפיצוי. אך אני אינני שותף לרגש אשמה זה - ואם הם כל-כך משוכנעים באחריותם לסבל הפלשתינאי, הבה נראה אותם משלמים מכיסם הם את מחיר פשעם...

ולא רק שאינני שותף לרגש אשמה כלפי אנשי חברון, אלא שאני רואה את כולם כשותפים לפשע חמור: לטבח חברון. אני אינני מאמין כי יש ערבי בחברון אשר איננו יודע מי בדיוק פשע כנגד בני עמי וגירש אותם מזכויותיהם היסודיות בעיר לפני עשרות שנים: מי רצח, אנס ובזז – ואת מי. חברון הערבית חיה על סודות הגלויים לערבים, אשר עושים את כולם לאחראים – ולכן גם את כולם לפושעים שהכובע בוער על ראשם.

וזה, אולי, מסביר מדוע אנשי הממשל שלנו הולכים לקראתם; שדה המוסר אינו סובל ריק: אם אינך פועל למען הצדק, אתה נגרר להצדיק את אי הצדק, שהוא מה שקורהכשאתה חושש לעשות את מה שצריך להיעשות – צדק אמיתי - כולל השבת הרכוש הגזול לבעליו.

אוהד קמין

 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים