107 המוצא הקל

 

תגובות לאירועי היום אדר תשס"ד

 

המוצא הקל

אם הייתי רוצח מוסלמי (או, כמו כל איש שמאל, תומך ברצח) הייתי קופץ בשמחה על המוצא הקל שהוצע לי על ידי מי שהעלה את רעיון ה"פגם הגנטי", כי זה היה משחרר אותי מהאחריות המוסרית שלי (ואולי של תרבותי כולה) לרצחנותי. בכך שלא מיהרו לקבל את הרעיון ויתרו על תירוץ מצויין שהיה עלול לאפשר את הסרת משא אחריות הבחירה מעל כתפי הרוצחים: הרי אם אתה רוצח בגלל גורם שאין לך שליטה עליו, לא ניתן להאשימך באי-מוסריות – ושומה על השופט שישלח אותך לטיפול רפואי ולא יענוש אותך.

אך רצו הגורל והטפשות של אויבינו והם לא בחרו במוצא הקל; הם בחרו להמשיך ולשאת באחריות המוסרית על מעשי הרצח שלהם ושל עמיתיהם – ולהתייצב, במוקדם או במאוחר, מול תוצאות בחירתם.

 

מעדות מרשיעה לגזר דין.

בגלל הצנזורה המקומית אין לי מושג מה נאמר בבית המשפט בהאג על ידי נציגי קובה. אבל עצם העובדה שנציגיה של דיקטטורה אכזרית, מדינת עבדים איומה שידי שליטיה מגואלות בדם נתיניה, מקבלת מקום על בימתו של בית משפט זה היא עדות מרשיעה דיה לגבי חוסר-האנושיות שלו, המבטלת כל אפשרות שיוכל להוציא פסק-דין של צדק.

 

רחמים וצדק.

מחוץ לעובדה המביכה שישראל ביצעה צעד חשוב קדימה כשלא הכירה בסמכותו של בית המשפט בהאג ואח"כ שלושה צעדים אחורה כשאירגנה אל מול שעריו הפגנה שלא היתה כמוה במחאה על הדיון המתנהל בין כתליו – מצערת היא העובדה שכל מה שמוצאת ישראל לנכון להציג אל מול הטירור הפלשתיני הוא בקשת רחמים מצטברת, שהיא מבקשת לקנות מן העולם באמצעות סבל אזרחיה.

אין ספק שישראל שקועה מאז השואה בביצת הדוגמה הגורסת שרחמים הם מטבע עובר לסוחר, אך במגרש זה היא נוצחה מזמן על ידי הסבל-לכאורה של הפלשתיני.

הגיע הזמן להפסיק עם הבכיינות וללכת על הדבר האמיתי: על צדק.

 

מה לעשות - ועם מי?

יושבים בכירי אנשי מערכת הבטחון של ישראל ודנים, על כוס קפה, בענינים הבוערים של בטחון המדינה. הם מתחבטים בבעיות הקשות שמעוררות שאלות מורכבות כמו מה לעשות עם (להבדיל) וענונו, פדרמן, עמיר ופולארד ומאמצים את כל הכוחות האפשריים לצורך פתרונות שמתיימרים לשמור על חיינו. אך לכל היומרות הללו אין בסיס – וגם לא זכות – כל עוד אין הם פותרים את השאלות הפשוטות בהרבה כמו מה לעשות עם ערפאת, דחלאן, רג'וב, טיבי – והרשימה עוד ארוכה וידועה.

 

שטחים כבושים – תיקון טעות.

אין דבר כזה; זה נגמר ב67, כששוחררו השטחים שנכבשו ב48 על ידי ירדן, סוריה ומצרים בניגוד להחלטת האו"ם. זה מבחינה מדינית. מבחינה אנושית, שטח שיש בו יותר חופש ומכבדים בו יותר את זכויות האדם ממה שלפני כן, הוא שטח משוחרר.

 

אוהד קמין

 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים