548 מי מושל בכיפה?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 28 מרץ 2013 07:13
- כניסות: 926
תגובות לאירועי היום אדר א' תש"עא
מי מושל בכיפה?
כשהוזכרה האפשרות שבראש צה"ל יעמוד יאיר נווה, היו רבים שרוו נחת מעצם האפשרות שלתפקיד הרמטכ"ל ייכנס חובש כיפה, מבלי לזכור כלל את פעולותיו נגד ההתיישבות היהודית. בהקשר זה יש לשאול האם יתכן שהכיפה שהוא חובש תהיה גדולה מספיק כדי לכסות את הפשעים שנעשו על ידו בפרשת ה"התנתקות" ההיא?
הרי ברור שאין כמו היחס לנווה סמל לתכונה שאדיר זיק ז"ל כינה בזמנו "צ'יפ דפוק" – אותו ליקוי מבני שנפוץ בין רבים משומרי המצוות, אשר בסגידתם לאליל הממלכתיות הישראלית אינם מבחינים כלל בינו לבין אלוהי ישראל או בין מצוות המסורת היהודית למצוות השכל הישר, האמת והצדק.
כי אלה שמושלים באמת בכיפה במדינה ישראל – שאינם אלא אבירי כוח הזרוע וה"זכות" להפעלת אלימות נגד זכויות האדם של אזרחי ישראל – הם השליטים האמיתיים של המדינה, והם הקובעים לאזרח את הגדרים, התחומים והמגבלות שבהם יפעל.
על חציית קוים.
בעקבות פרשת ביטול מינויו של גלנט לרמטכ"לות, ביקר שר האוצר יובל שטייניץ את התקשורת תוך האשמתה ב"חציית קוים" מביקורת לגיטימית להסתה. בדבריו עירב גם ביטויים כמו "סכסכנות" ו"התלהמות" כמאפייני פעולות התקשורת.
ואכן צודק מר שטייניץ בביקורתו זאת. מעניין, עם זאת, ששר האוצר לא שם לב לכך שבדיוק באותו אופן התייחסה התקשורת לפרשת תמלוגי הגז שבה, תוך כדי שצידדה בעמדת האוצר, לא חסכה את שבט לשונה מהמשקיעים הפרטיים; אלה זכו על ידה בהוקעה אישית ובהשמצות אשר הציגו אותם כאויבי הציבור, שכל מעייניהם נתונים לרווחיהם האישיים, ואין הם נותנים כלל את הדעת על פגיעתם בנכסי הציבור...
סוג כזה של האשמות, אשר היו זוכות בכל חברה מוסרית לתגובה בצורת תביעות משפטיות בגין לשון הרע, לא רק שנתקבלו בחיוב על ידי נבחרי ציבור רבים – שביניהם שר האוצר ומקורביו – אלא אף קיבלו מהם עידוד, כאילו מה שעשו לא היה אלא עבודה עיתונאית לגיטימית.
השיעור שלא נלמד.
בסערת הפגנות המחאה המתחוללות במצרים נשמעו, בין היתר, קולות רבים מן העולם החופשי הקוראים לשלטונות מצרים שלא לבלום את "קולות העם". באלה נכללו גם ההגבלות שהטיל שלטון זה על התקשורת האלקטרונית ועל ערוצי שידור שידועים בגישתם הפוליטית המובהקת, כמו "אל ג'זירה".
עדות לחוסר ההבנה שיש לעולם המערבי לגבי המתרחש בעולם הערבי היא המחשבה שיש בעולם זה גורמים פוליטים המייצגים את העם – ושנציגי העם הם אלה שמשתתפים בהפגנות ושמביעים דעות ועמדות בתקשורת. בהקשר זה פוסלים אנשי המערב במומם הם, שכן אחרי שנים רבות של מדיניות ריכוזית שמציגה את עצמה כחופשית אף שהיא פוגעת בחופש האנושי, אין הם יודעים איך נראה היצור הקרוי בפיהם ה"עם", שאת קולותיו הם מתיימרים לזהות.
מה שמאפיין את בורותם המופלגת של נציגי המערב בהקשר זה הוא התרשלותם בלימוד השיעור החשוב ביותר, הנוגע לדמוקרטיה הדוגמטית; בתמציתו, עוסק שיעור זה בדרך שבה ניצלו עריצים אכזריים את דרך האמונה הטפלה באליל השקרי של הדמוקרטיה החופשית, כדי להגיע לשלטון.
לא מן הנמנע שדבר זה יתרחש במצרים. ואם באמת תתרחש במצרים עלייתו לשלטון של האיסלם הקנאי, מעניין אם יזכרו אלה המתבלבלים היום בין דמוקרטיה לחופש כי בשם החופש הם קיבלו שוב עריצות.
הצעה קולינארית לסדר הפוליטי.
ראש ממשלת איטליה, ברלוסקוני, אמר לאחרונה כי הוא מקווה שמצרים תהיה דמוקרטית יותר אך תשמור על מעמד מובארק. וניתן להבין זאת כאילו מציע ראה"מ האיטלקי לאכול את מצרים ולשמור עליה...
אוהד קמין