553 שנאה עיוורת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-חמישי, 28 מרץ 2013 07:18
- כניסות: 982
תגובות לאירועי היום אדר א' תש"עא
שנאה עיוורת.
מסר של בכיר בארגון הטרור "אל-קעידה" שהועבר לאחרונה ברשת החופשית קורא למתקוממים נגד משטרי ארצות ערב להפנות את כוחם למלחמה במערב ולעשות זאת בדרך הדומה לפיגוע שנערך במגדלי התאומים בניו-יורק לפני למעלה מעשור.
בסוג כזה של מסר נחשף טבעם של העומדים מאחורי הטרור ואוהדיו גם יחד; כל אלה שותפים בעיוורון הקיים בשנאתם למערב ולמה שהוא מייצג, שכן כל מה שהם יכולים לראות בעושרו של העולם החופשי הוא את כוחו המאיים. מבחינתם מדובר באויב הכופה עליהם ערכים המנוגדים לאלה של העולם המוסלמי – אך אין הם לוקחים בחשבון את המידה הרבה שבה כל פעולותיהם תלויות בחסדי הטכנולוגיה המערבית, החל ממה שמספק להם את אפשרויות הקיום וכלה ברשת החופשית שבאמצעותה הם מתקשרים.
כמו השמאל, שטירוף שנאתו נגד ה"קפיטליזם הנצלני והקולוניאליסטי" אינו מפריע לו מלתבוע מהעולם החופשי את סיועו למדינות העולם השלישי ולשלם לו על כך באלימות גסה, מחזיק גם המוסלמי הקנאי בשניות פושעת זו שמחד נהנית ממתנות המערב ומאידך נלחמת נגדו תוך הוקעת חסדו כלפיה כלא-מוסרי.
דיוק מעודד טרור.
בימים האחרונים נורו אל דרום ישראל פגזים וטילים על ידי אנשים השייכים לארגוני טרור מתחום רצועת עזה. בתגובה, צה"ל היכה באיזורי השילוח שמהם נורתה האש נגד ישראל.
הקפדתה זו של ישראל על פגיעה מדויקת במקומות שמהן הותקפה ועל תזמון תגובתי התואם במדויק את זמן ההתקפה עליה, כדי להרוויח את מעמדו של "מתגונן" בעיני העולם מהווה – ללא ספק – גורם מעודד ומסייע לאויבי ישראל. על יסוד ידיעתם את המידה שבה כבולה ישראל לפעולות צבאיות מוגבלות ו"מידתיות" יכולים הם להרשות לעצמם לתכנן וליזום בנוחיות התקפות נוספות נגד אזרחיה.
כך, למעשה, כשהיא מבטיחה לטרור כי תשמור על מסגרת ידועה של פעולה, מעניקה לו ישראל עידוד.
איסטרטגיה של מניפולציה.
גל המחאות שעלה בעקבות התנהגות כוחות הבטחון באירועי חוות גלעד גררו, במקום הסבר ו/או התנצלות אפשריים, את הצגתם של בכירים בצה"ל את המחאה כ"מניפולציה שעשו גורמים שונים". סוג זה של האשמה כוללנית מבטא באופן ברור את הרעיון הקלאסי שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, שצה"ל מיוסד עליו מאז הקמתו. אלא שכמו שקורה במדינת ישראל לעתים קרובות לאחרונה, שכח הצבא מיהו האויב האמיתי של עם ישראל, למען מי הוא פועל ומי משלם לו את שכרו.
הגורמים במערכת הבטחון, הנוקטים בעצמם באיסטרטגיה של מניפולציה כשהם פוסלים בדיוק במום זה שלהם את מתקיפיהם, מתעלמים מהיותם יוזמיה בפועל של האלימות נגד ההתיישבות – ומכך שגם אם יסתירו החיילים בשטח את תויות הזיהוי האישיות שלהם, עדיין ברור לציבור הישראלי מיהם ה"גורמים" שמנחים אותם – ואלה אינם אלמוניים כלל וכלל.
חקיקה דוגמטית
מיתוס קדום מספר שפעם יכלו נבחרי ציבור ומשרתיו לשוחח כדי לפעול, אך היום הם חייבים לחוקק חוק; החקיקה תופסת היום את מקומה של כל תקשורת או פעולה פרלמנטרית אחרת, כאילו יש בה הכרח בכל הקשר. בשנים האחרונות התדרדר מבחינה זו מעמדו של הח"כ עד כדי כך שאת יוזמת החקיקה שלו מודדים בכמות ולא באיכות כחלק מתחרות חקיקה הנערכת בין רצים נבחרים באיצטדיון הפרלמנטרי הישראלי.
למשל, בהצבעות מוקדמות הצליחו חברי כנסת להביא לידי חקיקה את "חוק עזמי בשארה" אשר קובע כי לח"כים שלא ישתתפו במפגשים מסוימים בכנסת יופסק השכר. אך בעצם העובדה שיש צורך בחקיקת חוק מיוחד לצורך מסויים זה יש משום תעודת עניות הן לגבי האפשרויות שעומדות בפני הממשל והן לגבי דרך החשיבה של נבחרי ציבור בישראל, שכל פעולה מצידם חייבת להיעשות באופן חקיקתי.
אוהד קמין