462

 

תגובות לאירועי היום כסלו תש"ע

כניעה לרוצחים.

כניעת אנשי שלומנו לרוע מושגת דרך שחיקתם על ידי פרטים קטנים, כמו בחירת המלים שבהן הם משתמשים. למשל, בשבוע שעבר נפתחה ידיעה שמסרו במלים "בכיר פתח מרואן ברגותי..." וצריך היה לומר "הרוצח ברגותי" ולו רק מתוך כבוד לערכאת בית הדין שגזרה את דינו.

באותה ידיעה נמסר, בין היתר, כי הרוצח אמר בראיון לסוכנות רויטרס כי השיחות עם ישראל נכשלו. במהלך הראיון, שהתנהל באמצעות עורך דינו של הרוצח, התנהגו המרואיין וסוכנות הידיעות כאילו יש לרוצח לגיטימציה לדבר ולהם אין בעיה לשדר את דבריו.

וישיבו בכנות אנשי השמאל: הנוכל לצפות ליחס דומה שיינתן מתישהו בעתיד לרוצח ראש הממשלה?

יד אלוהים שחורה?

לאנשים שאינם חובבי ספורט קשה להבין איך משפיעים יותר ויותר אירועי ספורט על תהליכים מדיניים, כמו במקרה של נצחון נבחרת הכדורגל של אלג'יר על נבחרת מצרים, אשר גרם לעימות ומתח כה גדולים בין שני העמים עד שהביא להחזרתו של שגריר מצרים מאלג'יר.

אך משמעותי יותר מכך היה האירוע שהביא לשיחה בין ראש ממשלת צרפת עם ראש ממשלת אירלנד אחרי משחק הכדורגל בין שתי המדינות, שבו זכתה צרפת להעפיל למונדיאל. נצחונה זה נגרם לאחר שכדורגלנה שחור העור איפשר את מסירת הכדור למבקיע השער באמצעות ידו, מה שלא מנע את אישור השער.

בגרסה עדכנית לציטטה מפי מאראדונה, אשר קבע בזמנו שנגיעת ידו שלו בכדור במשחק בינלאומי היתה "יד אלוהים", אמר הספורטאי הצרפתי השחור לגבי נגיעת היד שלו עשה את הדבר "בלי כוונה" וכי בכל מקרה "לא אני השופט" – ואין ספק שיש בשפיטה כזו לטובת הכושי טעם של פוליטיקה מערבית בת-זמננו.

כשל דיפלומטי ישראלי.

בעולם שגיבוריו הם החלשים והמדוכאים בולטת חולשתה של מדינת ישראל, שצבאה אינו מנוצח.

מעל לכל כשליה האחרים, כושלת הדיפלומטיה הישראלית בכך שאין היא מציגה את ישראל כחלשה דיה. לפחות מבחינה פוליטית, יש בעובדת היות מדינת ישראל הגורם החזק באיזור משום מחדל חמור, שכן ככזו שומה עליה למלא את כל המחויבויות שחייב למלא החזק בעולם שבו החולשה היא מעלה.

הערבים-מוסלמים, על כל מאות מליוני בני ארצותיהם ומיליארדי-טריליוני הדולרים שברשותם, מצליחים להציג את עצמם כחלשים מאחר שלא הצליחו להכניע את ה"ישות הציונית" ובזעקתם את כאב הפלסטינים המדוכאים. מדינת ישראל והעם היהודי אינם יכולים להתמודד אל מול מכונת התעמולה האדירה שלהם, המסתייעת בהגברת קולם באמצעות העולם הנוצרי, שהחלשים מהווים מאז ומתמיד את גיבוריו.

מי שיקבע.

יותר מהבנה בענינים לוגיסטיים יש בפסיקת בג"צ לביטול ההפרטה בנושא בתי הסוהר משום וידוי על השקפת עולמם של השופטים: לדעתם החלטות נבחרי ציבור ואנשי ממשל מנוגדים עקרונית לעניני הפרט.

שכן ברור שאנשי המשפט בישראל אינם אנשי עסקים או מומחים לתנאי מאסר, אשר ישבו והשוו בין היתרונות והחסרונות האנושיים והכלכליים של שיטות הענישה בישראל לאלה של מדינות העולם; מה שקבע את הפקעת בתי הסוהר מידיהם של אנשי המגזר הפרטי היה צו המדיניות. לפי זה, יהיה הכשל המעשי בתנאי המאסר בישראל אשר יהיה (ויש תלונות רבות בהקשר זה) מה שצריך להיות הקובע לגביו אינו תוצר של שוק חופשי, העלול להעניק לאסירים (ח"ו) תנאי אנוש טובים, אלא אנשי ממשל בלבד.

צבע הסרוב.

נכון ששמאלנים רבים מחזיקים בזכויות בכורה לגבי קריאה לסרבנות בצה"ל, אך אין זה עושה את הסירוב לטעות באשר הוא; סירוב פקודה הוא מוסרי אם וכאשר הוא נעשה נגד אי מוסריות.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים