467

תגובות לאירועי היום כסלו תש"ע

המפקד מפגר.

בעימות בין שר הבטחון ברק לבין הרב מלמד, העומד בראש ישיבת ההסדר בהר-ברכה מגיע לשיא בירורו ויכוח עקרוני על היחס בין מדינה ודת בישראל. אך ממהלך הדברים נראה כי אין אהוד ברק מודע למלוא כוח הנפיצות של הפצצה שלקח על עצמו לנטרל.

בהתנהגותו הפוליטית הבוטה, שכמוה כמהלכו של פיל על משטח קרח דק, מסמל ברק את גישת השמאל הישראלי ליהדות במובן הנחות, הירוד והמפגר ביותר האפשרי. שכן, אין כמו התייחסותו של ברק לסוגיה כדי להדגים את דרך החשיבה השלטת מזה זמן רב בפיקוד הצה"לי; חשיבה זו, אשר איננה מותאמת לחברה מתקדמת, הרואה את בני האדם כיצורים חופשיים, מתייחסת אל אנשים בגסות, כשהיא "מורידה" עליהם פקודות, גם כאשר מדובר במי שאינו סר למרותם ואינו נמצא מתחתיהם בסולם הדרגות.

נראה שמבחינה פסיכולוגית אהוד ברק מעולם לא עזב את צה"ל והוא סבור עדיין שמדינת ישראל שייכת לצבא וצריכה לציית לו. יותר משמעידה גישתו הבוטה כלפי הרב מלמד על זלזולו ביהדות ובממסד הדתי היא מעידה פשוט על פיגורו התרבותי של מפקד לגבי אי שייכותה של התנהגות צבאית לחיים הפוליטיים.

עולמו של נתניהו.

אל הועידה הבינלאומית המתקיימת בקופנהגן בנושא האקלים יגיע כנציג ישראל נשיא המדינה שמעון פרס, כשהוא ממלא בכך את בקשתו של בנימין נתניהו. בהמלצתו על פרס כנציג ישראל בהקשר זה הצהיר נתניהו על השקפתו לגבי הועידה, נושאה ואישיותו של פרס כלא-רלוונטיים מבחינה פוליטית מעשית.

על חלק אחר מתפיסת עולמו של נתניהו מעידה העובדה שראש הממשלה מתיר לאהוד ברק לנהל עימותים קשים עם מתיישבים ורבנים.

כך, בין היחס המזלזל שלו כלפי שמעון פרס והיחס התומך שהוא נותן לשר הבטחון, ניתן להבין את תמונת עולמו של נתניהו ומתוכה את סדר העדיפויות שלו ואת מה שנראה לו חשוב למדינת ישראל.

בלא משפט.

בעיצומם של ימי חנוכה אלה, שבהם משבשים את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, כדאי להזכיר את הדברים שכתב שמעון החשמונאי לאנטיוכוס, לאחר שהמכבים השיבו את השלטון בארץ לידי היהודים:

"לא ארץ נכריה לקחנו לנו, ולא ברכוש-נוכרים משלנו, כי את נחלת-אבותינו, אשר בידי אויבינו, בעת מן העיתים, בלא משפט-נכבשה. כאשר היתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו".

מילותיו אלה של שמעון הן נצחיות; הן מתאימות לזמננו אנו כפי שהתאימו לזמן ההוא, כי גם שטחי ארץ ישראל שנמצאו במאה ה20 בידי גורמים זרים נכבשו על ידם בלא-משפט, כלומר: מבלי שהדבר יבוסס על זכות אמיתית, המתבססת על צדק ומשפט צדק - וזהו גם מעמד השטחים שעליהם ויתרה מדינת ישראל.

רחמנות אכזרית.

לאחרונה נתפרסם כי חוק חדש שהוצע ונמצא בתהליכי חקיקה אמור לחייב הוספת מעלית לכל בנין בן למעלה משלוש קומות הנבנה בישראל, וזאת כדי לאפשר לנכים להגיע אל הקומות העליונות.

זוהי דוגמה מובהקת לפעולה רגשנית, המבוססת על רחמים תוך ניתוקם מהקשר מציאותי, ובכך מביאה לסבל בל-ישוער. כי אם יתממש חוק זה, ייווצר מצב שבו, כדי לפתור את סבלו-לכאורה של נכה מחוסר מעלית, יוטלו על קבלנים, בנאים ורוכשי דירות חובות כה רבים, שאין ספק שיביאו לסבל מצטבר שאנשים רבים שלא יוכלו לשאתו וייאלצו לוותר על מקום מגורים.

ואולי הגיע הזמן שבחברתנו יפסיקו האכזריים ה"רחמנים" הללו להתעלל באוכלוסיה באמצעות חוקיהם האנטי אנושיים ובעיקר יפסיקו לראות את מוגבלותם של נפגעי הגורל כשטר חוב שניתן להעמיסו ללא גבול על שכם הציבור. מי שמכיר מקרוב אדם שזקוק לעזרה יודע כי כשמדובר באדם ישר אין הוא שש להטיל את עצמו כעול על הציבור – ורבים הם הזקוקים לעזרה אשר יסרבו לקבלה במחיר של פגיעה באחרים.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים