575

תגובות לאירועי היום אב תש"עא

האו"ם לא מהאו"ם.

האמירה "אני מהאו"ם" שימשה בישראל במשך שנים רבות כהצהרה על נייטרליות ואי החזקה בעמדה מוצהרת ומחייבת מבחינה פוליטית. אך דבר זה, שנבע מהדרך שבה שאפו מקימי ארגון זה שיתפקד, כבר אינו תקף עוד – ובמיוחד לאחר שבמשך תקופה לא קצרה רשם האו"ם שורת אירועים שבהם תפס צד. דוגמה לכך היתה כאשר אחרי מתקפת הטרור המשולבת בדרום ישראל קרא מזכיר האו"ם "לכל הצדדים" לנהוג בריסון. קריאה מגוחכת זו ניתנת להבנה ככזו שמכוונת רק לצד אחד, שהוא הצד שהותקף: ישראל.

בעצם עובדה זו יש משום בגידה של האו"ם בתפקיד המקורי שלשמו הוקם. מנקודת מבט ישראלית ומוסרית כאחד שומה על מדינת ישראל לראות, עקב הדבר, את האו"ם כגוף העויין את קיומה בכך שהוא מנסה לבלום את אפשרויות מימושה את זכותה היסודית להגנה עצמית.

בהקשר העכשווי שומה על מדינת ישראל לבדוק ברצינות את אפשרות הגשת תביעה נגד מזכיר האו"ם על פעולה נגד אחת מהמדינות החברות בארגון. זמן קצר לפני הדיון העתידי בנושא הכרה במדינה פלסטינאית עשויה להיות לדבר משמעות שתטיל ספק שמהימנותו של הארגון ובאובייקטיביות הפוליטית שלו.

השלכותיה של התנצלות

בתגובה לדרישתה של תורכיה כי ישראל תתנצל לפניה על אירועי "משט השלום" הצהיר ראש הממשלה כי ישראל אינה מוכנה לעשות כדבר הזה כי הדבר יציג אותה כאשמה, ושר החוץ ליברמן אמר כי "התנצלות כלפי תורכיה תהיה פגיעה בלגיטימיות של פעולות מדינת ישראל ועלולה להביא לסיכון חיילי צה"ל".

צדקו שני האישים בהבנתם את ההשלכות המעשיות שיש להתנצלות לא מוסרית מסוג זה, אך למעשה אין די בכך, כי בשלילתם את ההתנצלות הם הסתפקו בצד השלילי ולא נקטו בהצהרה חיובית כלשהי. למעשה, מצביעה תביעתה של תורכיה התנצלות מישראל על ההסבר שהיתה צריכה מדינת ישראל לתבוע מתורכיה – שלא לדבר על כך שעקב פגיעת משט השלום בישראל וחייליה היה ראוי שישראל תתבע להעמיד את תורכיה ואת מארגני המשט לדין.

הפרת זכויות אדם?

בשיחת טלפון שערך מזכיר האו"ם עם נשיא סוריה, אסד, ביום בו הרגו חיילי סוריה 20 בני אדם שהפגינו נגד משטרו, הביע המזכיר דאגה בגלל מה שקרא "הפרת זכויות האדם" על ידי הצבא הסורי נגד אזרחי המדינה. כמעט למותר לציין, בהקשר זה, כי מה שנקרא גם בתקשורת הישראלית "כוחות הבטחון" של סוריה, שאינם אלא כנופיות הרוצחים החמושים של אסד, אחראים לרצח של כבר יותר מ2000 אזרחים.

סיבתיות תקשורתית.

לאנשי התקשורת, ובמיוחד לממונים עליהם, ברורה דרך הבנתו של ציבור המאזינים להם את האירועים החדשותיים. בהתאם לכך יודעים הם לכוון את דעתו של הציבור למען גורם זה או אחר או נגדו. דוגמה מובהקת לפעולה מגמתית מסוג זה התרחשה השבוע במקרה של מרגלית צנעני.

אף כי אין עדיין כל הוכחות לאשמתה של הזמרת מרגלית צנעני, הנחקרת בימים אלה בקשר לחשד שעלה נגדה ב"פשעים כלכליים", נראה שבחירת העיתוי לחקירתה לא היתה מקרית אלא מתוכננת. שכן, לא ניתן להתעלם מכך שמעצרה בוצע יום לאחר שנתפרסם בתקשורת כי הגב' צנעני "חזרה בה" מדברים שאמרה נגד מחאת האוהלים, אשר הכתימוה כ"מתנגדת" למגמת המחאה.

וגם אם מדובר בצירוף מקרים ותו לא, הרי תהיה אשר תהיה, בסופו של דבר, תוצאת חקירתה של מרגלית צנעני זה צריך היה להיות ברור ליוזמי המהלך כי הדרך שבה מעריך הציבור הרחב את המתרחש כפופה לעיתוי שבו נמסרות לו ידיעות על ידי התקשורת. בהקשר זה, ברור שאנשי התקשורת מודעים לכך שרוב הציבור רואה קשר סיבתי בין אירועים לפי סדר הופעתם, ודבר זה נותן בידי התקשורת ארסנל גדול של אפשרויות שבהן הם יכולים להתחמק מאשמת יוזמה שלילית בתירוץ ש"רק דיווחו" לציבור על המתרחש.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים