579

 

תגובות לאירועי היום אלול תש"עא

שוכבים על הגדר ושוברים שמירה.

הטרמינולוגיה הצה"לית החדירה ללשון הישראלית ביטויים שרק מי ששירת בצה"ל מבין את מלוא משמעותם, החורגת מהתוכן הפשוט שלהם. אחד מהם הוא "לשבור שמירה", שמתייחס למעשהו של חייל שנרדם במצב שבו היה צריך לעמוד על המשמר. ביטוי זה חרג זה מכבר משימושו הצה"לי והיה לכינוי של גנאי לכל מי שבוגד במחוייבות למסגרתו החברתית וגורם לפגיעה או לסכנת פגיעה בחבריו. ביטוי נפוץ שני הוא "לשכב על הגדר" שהפוך במשמעותו לראשון, שכן הוא מדבר על מוכנותו של אדם לסכן את עצמו למען חבריו, שהיא פעולה שמעניקה לו כבוד גדול ומעמד של גבורה בעיני מכיריו.

בחדשים האחרונים נודע כי 4 חיילי שריון שנרדמו בטנק במהלך פעילות מבצעית נשפטו ונידונו ל48 ימי ריתוק. במקרה אחר נודע כי תצפיתניות בצה"ל הלכו לישון באמצע מילוי תפקידם. במקרים אלה ובעוד אחרים, שבהם נטשו חיילים את יחידותיהם, עזבו את תפקידיהם ו"פישלו", היתה לכולם תלונה משותפת אחת נגד תנאי שירות בלתי הגיוניים ויחס משפיל כלפיהם מצד מפקדיהם.

שלא במקרה, התלוננו עובדים רבים בסכסוכי העבודה האחרונים בישראל על תנאי עבודה קשים, ההופכים את עבודתם לא רק למקור סבל עבורם אלא גם לסכנת חיים, כמו במקרה של רופאים שלא ישנים דיים.

בכל אלה – ובעובדה שלא כמו פעם הם מתבטאים בתקשורת ומגיעים לאזני הציבור – מתבטאת העובדה שערך הערבות ההדדית שהיה פעם נכס צאן ברזל של החברה הישראלית הולך ומתפוקק לו.

מעניין אם יעשה מישהו את הקשר בין עובדה זו שהמחדלים והתלונות המעידים על קיומם של תופעות השפלה, זלזול ו"טרטורים" בצבא ובאזרחות מתרחשים בממסדים ובארגונים שבהם אין נוהגים באדם היחיד בכבוד הראוי לו אלא רואים אותו רק כאיבר המחוייב לגוף הקבוצה שאליה הוא שייך.

כך או כך, נראה שעד שלא תיפתר הבעייה נכונו לנו עוד מקרים רבים של שבירת שמירה עד שיסכימו שוב אזרחי ישראל לשכב על הגדר ולסכן את עצמם מבלי שיראו אותם כ"פראיירים"...

יצא שכרו בהפסדו.

בדברי ניחומין על פטירתו של איש ההון והעסקים יולי עופר אמר ראש הממשלה נתניהו כי "הוא היה איש של אנשים יותר משהיה איש של עסקים".

אמירה זו, כמו רבות אחרות שניתן לשמוע מראש ממשלת ישראל לאחרונה, מעידה על המהירות שבה לומד נתניהו את השפה המקובלת בפוליטיקה המקומית ומנצל אותה לצרכיו. אך מה שאדם כמו נתניהו מרוויח מפעולתו זו מצד אחד הוא מפסיד מן העבר השני; כי, כנראה מבלי משים הודה נתניהו במחמאה שנתן לנפטר כי קיים ניגוד מהותי בין "אנשים" ל"עסקים". בהצהרה מסוג זה יוצא שכרו של ראש הממשלה בהפסדו, כי למעשה הוא מחזק בכך את מחנה השמאל.

השמאל, הטוען מאז ומתמיד כי הממשלה צריכה להיות יותר "אנושית" במגמתה, קיבל מנתניהו חיזוק לעמדתו, שמשמעותה המעשית תהיה פגיעה באנשי העסקים המניעים את הכלכלה.

פוליטיקה של טרור.

לאחרונה דווח על כך שלבתי חולים בסוריה הגיעו, בין האזרחים הרבים שנפגעו על ידי "כוחות הבטחון", שלושה אזרחים שמתו מפצעיהם אחרי שעונו על ידי חייליו של אסד. למותר לציין, בהקשר זה, עד כמה צריך להיות קשה עינוי עד מוות – אך בנוסף על כך מעלה הדבר את השאלה מה יש לצבא להרוויח מכך?

כי מעבר לתחושת הבחילה, הזוועה והאיבה שיחוש כל אדם שפוי למשמע הדבר, תעלה בהכרח גם השאלה: מה יכולה להיות הסיבה המעשית שבגללה ינקטו חיילים בעינוי כה קשה, בהנחה שגם אם לא קיבלו הוראה מפורשת ישירה לבצע עינויים אין ספק שידעו שהדבר מקובל על השלטון הפוליטי?

התשובה חייבת, לפיכך, להיות במישור הפוליטי ולא הצבאי בלבד.

הדבר ההגיוני העולה על הדעת בהקשר זה הוא שיש לממשל ענין להפחיד את המתנגדים לממשל – ואין כמו עינויים כטרור פוליטי מעשי של שלטוןן מדכא נגד אזרחיו.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים