581

תגובות לאירועי היום אלול תש"עא

ההוצאות, התוצאות והחובה.

200 מליוני ש"ח השקיעה משטרת ישראל באימונים ורכישת ציוד ל9000 שוטרים כדי להתמודד עם אירועים שהיו עלולים להתרחש בשל יוזמתה של הרשות הפלסטינית להתקבל השבוע כחברה באו"ם.

הוצאות אלה הן רק קצה הקרחון הענק של ההוצאות שנדרשות מן הציבור הישראלי כדי לממן את היוזמות החד-צדדיות של אנשי הרשות הפלסטינית - שלא לדבר על נפח תקציב הבטחון השגרתי המוטל על כל אחד מאזרחי ישראל מדי יום בגלל איום הרצח הפלסטיני המונף מעל כל ישראלי.

אם היתה מדינת ישראל פועלת כנציג ראוי של משלמי המסים שלה היא היתה מגישה לאבו מאזן חשבון הוצאות ריאלי הכולל את אלה שלעיל ומטילה עליו, על ממשלתו ועל כל התומכים בו לפצות את ישראל.

ומעל לכל שומה על ישראל לחייב את האו"ם להטיל על הרשות הפלסטינית את חובת ההוכחה להראות שרשות זו ממלאת בכלל את תנאי היסוד לקיומה של מדינה, החל מעצמאות כלכלית.

הבנה אמריקנית.

בצירוף מקרים מעניין הביעו גורמים בצרפת מחאה כלפי ארה"ב על הוצאה להורג שנערכה באחת ממדינותיה השבוע, וממש באותו שבוע בחרה הרשות הפלסטינית, כדי לפתוח את מהלך הנסיעה של אבו מאזן לארה"ב, באימם של ארבעה מחבלים רוצחים, כדי לייצג גבורה פלסטינית.

לטיפה אבו-חמיד, שאחד מבניה הורשע בבית משפט ישראלי ברצח שבעה אזרחים ישראלים ובניסיון לרצח של 12 נוספים, כיכבה באירוע שארגנה הרש"פ ואשר קיבל פרסום נרחב, כשהובילה צעדה "ספונטאנית" לעבר משרדי האו"ם ברמאללה, ומסרה שם חגיגית איגרת הממוענת למזכ"ל האו"ם, באן קי-מון.

על יסוד הבנתנו את העובדה שהפלסטינים יודעים במדוייק איך לקרוא את הלך המחשבה של האמריקאים ניתן לראות גם דרך מהלך זה כי הפלסטינים, בהבנתם את החשיבה האמריקנית, תופסים את מי שמוגדר כרוצח בישראל באופן שונה לגמרי ממי שמוגדר כרוצח בבית משפט אמריקני .

מבחינה זו סביר להניח שהציבור האמריקני היה מבין באופן שונה לגמרי - ושלילית ביותר - אם למטרה אמריקנית חברתית היתה נבחרת אימם של רוצחים שבית משפט אמריקני הרשיע וגזר את דינם למוות.

מסקנה אפשרית: לו רק כדי להכחיש ולמוטט מיסודה את הערצת הרוצחים הפלסטינים כ"לוחמי חופש" בעיני חלק מהאמריקנים שומה על ישראל לגזור פסקי דין של מוות על כל מי שהורשע ברצח אזרחיה.

סולם עדיפויות פוליטי.

ניתוח של אירועים המתרחשים לאחרונה כאן ועכשיו עשוי לתת בידינו, כאזרחי ישראל, מידע חשוב לגבי הדרך שבה מתייחסים אלינו מנהיגינו הפוליטיים. בולט בהקשר זה הוא היחס בין עדויות האזרחים שלקחו חלק באירוע התקפת הטרור בנגב לגבי השתתפותם של חיילים מצריים בפיגועים אלה לבין הטענות שנשמעות מאז ועד היום ממצרים שבהן היא, מצרים, תובעת את ישראל על היהרגם של חייליה.

לפיכך מצטברות העובדות הבאות: א. לא שמענו על מעורבותם של מצרים בהתקפה על ישראלים ב. אין אנו שומעים על כך שממשלתנו מוצאת לנכון להצהיר על פשעיהם של החיילים המצריים. ג. מנהיגינו אינם תובעים מממשלת מצרים לפחות להסביר את הדבר, שלא לדבר על להתנצל. ד. התקשורת הישראלית הממלכתית ממלאת פיה מים בנושא ומתנהגת כאילו מתפקידה להיות שופר של ...קולות ההנהגה המצרית.

מכל העובדות הללו עולות כמה מסקנות בלתי נמנעות: 1. שכאזרחי ישראל אנו מולעטים במידע סלקטיבי וכוזב. 2. שהתקשורת הממלכתית משרתת את הענינים הפוליטיים של כוחות אלמוניים. 3. שההנהגה הישראלית מחזיקה בסולם עדיפויות פוליטי שאינו רואה את האמת או את אזרחי ישראל כבעלי מעמד גבוה במיוחד. כל זה מסתכם בשתיים: א. אין אנו יכולים לסמוך על המידע שמסופק לנו על ידי התקשורת שאנו מממנים בכספנו. ב. אין אנו נמצאים בראש מעייניהם של העומדים בראש המדינה והקובעים את מדיניותה. ג. עלינו להכיר בכך שאלה המצהירים על עצמם כמנהיגינו רואים את התמונה הפוליטית ה"גדולה" ככזו שבה חשובה יותר התדמית של העולם הערבי מאשר תדמיתה של ישראל וגורלם של אזרחיה.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים