584

 

תגובות לאירועי היום תשרי תש"עב

מועדים לעצב.

שום דבר אינו שמח בהודעה בערב החג של כניעת הטוב לפני הרע. בין הדוברים ביחס לעסקת שליט היה ראש השב"כ שאמר כי "ישראל לא התחייבה להימנע מלפגוע במחבלים משוחררים אם יחזרו לפעילות טרור". פרסומם של דברים אלה, שכמוהם כהצהרה על כך שהנשק שבו ישתמשו חיילי צה"ל בעתיד יכלול כדורים חיים, מעיד על תחושה ברורה של אנשי מערכת הבטחון שיש בעסקה משום כניעה משפילה.

ומצער הדבר ביותר כי הכניעה שבה מדובר איננה כניעתה של ישראל לאויב החיצוני אלא לטרור הפוליטי הפנימי של הכוחות הרבים שהתגייסו ללחוץ על הממשל בענין שליט ולמעשה הועילו בכך לאויב הערבי.

וספק עד כמה מודעים מנהיגי ישראל לרגשותיו של הציבור, שכן אם היה בעיתוי ההודעה על עסקת השחרור נסיון לשמח את העם בערב חג הסוכות, אין ספק שנסיון כושל זה גרם את ההיפך הגמור: הוא לא הביא לחג שמח לשום ישראלי שפוי, וגם לא לבני משפחת שליט, שלא יוכלו להיות שלמים לגמרי עם המחיר שעלה שחרורו של בנם.

חלק מאלה שלחצו על הממשל להיכנע לטרור סוברים שהפחד מנזקו של הטרור העתידי הוא מה שעצר את השחרור. אנשים אלה אינם מבינים כי הנזק שנגרם לכולנו מן הדבר כבר קיים כאן ועכשיו.

הציבור כשופט.

"משכורתו החודשית תהיה יותר מ25,000 ש"ח" נאמר לאחרונה בחדשות ביחס להסכם השכר עם הרופאים. מכיוון שציבור המאזינים אינו מחזיק בידע שמאפשר לו להעריך באיזו מידה צודק שכר זה, יש לשאול את אנשי רשות השידור מדוע הם מוצאים לנכון ליידע בכך את הציבור?

למעשה מוצף הציבור מזה שבועות בגלי מידע הנוגעים לשביתה זו, כאשר התקשורת דואגת לעדכן כל פועל, זבן או פקיד בישראל על בסיס יומי במהלכיהם והצהרותיהם של הרופאים המתמחים, החולים הנזקקים, ההסתדרות הרפואית, פקידי האוצר, שר האוצר, ראש הממשלה וכיו"ב.

כל המידע הזה מהווה חלק ממשפט ציבורי גדול, הידוע במקומנו בשם "סכסוך עבודה", שבו מתבקש הציבור הכללי לשפוט מיהו הצודק בסכסוך זה, ובכלל זה להחליט מהי המשכורת הראויה לרופא מתמחה.

כל האירוע הזה אינו אלא חלק משיטת הניהול של המדינה את הכלכלה, ותפקיד התקשורת, בהקשר זה, הוא לגרום לציבור להאמין שכפי שרשאי הוא לשפוט בנושא שבו הוא איננו מבין, כך גם משרד האוצר...

המציתים והמסיתים.

בכל פעם שהערבים מביעים זעזוע על הצתת מסגד, תוך כדי האשמתם של יהודים במעשה, שומה היה על ישראל להזכיר להם את השריפות הרבות של בתי הכנסת בעבר הלא רחוק ובין היתר בגוש קטיף. אך רבים מבכירי הציבור בישראל מעדיפים משום מה להצטרף להאשמות הערבים כמו, למשל, הנשיא פרס שלאחרונה מצא לנכון להביע גינויים נגד הצתת בתי תפילה וגם גינה את מחללי בתי הקברות המוסלמים והנוצרים ביפו, שבהם רוססו כתובות ואמר כי "מדובר במעשה נפשע ופסול" אף כי בבתי הקברות הללו נתגלו בצד כתובות גזעניות גם כאלה המזוהות עם אוהדי כדורגל. בנושא אחרון זה התבטא אחד מבכירי המשטרה כשאמר כי "הדבר לא נעשה בהכרח על ידי אנשי "תג מחיר" אך ספק עד כמה יש לדברים אלה כוח לבלום את ההסתה הפוליטית נגד המתיישבים מעבר לקו הירוק.

עצם העובדה שאיש משטרה בכיר מצא לנכון להצהיר על ביטולה של אפשרות קיומו של "תג מחיר" על אף שכל העדות לקיומו מסתכמת בכתובות, שיכולות להיות גם מעשה ידם של ערבים, מראה באיזו מידה פשט בציבור החשד בקיומו של הארגון הדמיוני, ועד כמה – במיוחד על רקע הצהרה שניתנה על ידי בכיר ציבור אחר שאמר כי "שורש הבעיה היא הסתה של רבנים" – מדובר בנסיון בלימה מאוחר מדי של מה שבבירור הוא הסתה פוליטית.

ונראה כי ההבדל בין המציתים והמסיתים הוא שבזמן שהראשונים, יהיו אשר יהיו, הם אלמונים ומסתתרים מן העין, האחרונים מבצעים את הסתתם בראש חוצות, כשהם מתגאים ללבות בציבור שנאה אנטישמית.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים