585

 

תגובות לאירועי היום תשרי תש"עב

אז מי כאן השליט?

איתרע מזלו של גלעד שליט, חייל שגוייס בכפיה, לבלות 5 שנים מחייו בכלוב בעזה, גם כן בכפיה, כדי ללמוד כי על אף שמו אין הוא שליט בגורלו – וכי כאן או שם יקבעו שליטים אחרים את תוכן חייו.

רק היום, אחרי שגלעד כבר בבית, ניתן לפנות את הראש למחשבות שלא נראו רלוונטיות עד עתה, שהם על הגבול שבין סקרנות לרכילות, שאחד מהם הוא השאלה האם ידעו חוטפיו של החייל הישראלי את משמעות השם "שליט"? ואם ידעו, מה תהיה – או היתה - מחשבתם לאור הדרך שבה ניהלה ישראל את הנושא?

בהקשר זה, יש כאלה בינינו שקשה להם שלא לחשוב על כל מה שיצא משליטה בנושא גלעד שליט, ולא רק התקפלותו של הממשל הישראלי אל מול הלחצים הרבים שהופעלו עליו על ידי כוחות מבית ומחוץ, המהווים הצהרה על איבוד שליטה מצד ישראל לעומת התחזקותו של החמאס; ברמה מסויימת של מודעות למצבו של חייל צה"ל קשה שלא לחשוב על כך שלאורך כל גבול ישראל ניצבים במשך למעלה מ60 שנה אלפי צעירים שחוק גיוס החובה הטיל עליהם לסכן את חייהם מבלי לשאול אותם אם הם חפצים בכך בכלל.

היום, כאשר טחנות התקשורת הממלכתית והמשת"פים שלה טוחנות עד דק את תודעתם של כל אזרחי המדינה במיטב המסורת של "האח הגדול" שאינו מרשה יוצאים מן הכלל, ובמסגרת זו מציגות את סחיטת שליט כעיסקה הומניטרית המבטאת כבוד לחיי אדם, בולטת העובדה שכל אלה שתומכים בשיחרור גלעד על אף מחירה הכבד בזילות חיי אדם, תמכו מאז ומתמיד בכפיית חיילי צה"ל למסור את חייהם בידי בני אדם אשר שולטים בחייהם ללא זכות או סמכות מוסריים, ומחנכים אותם בכך להיות נשלטים לכל חייהם...

במשחק השליטה הגדול הזה על חיי האדם, שבו חוברים מבחינה מוסרית שליטי ישראל לאויביה, מהווה המכנה המשותף בין המעורבים התייחסות רעיונית הרואה את חיי האדם כרכוש הכלל – ולא יועילו המדים, הדרגות, אותות ההצטיינות והכיבודים המוענקים ללוחמים בשני הצדדים כדי לטשטש כזב זה.

על אב ובן.

בפסטיבל חיפה לקולנוע המתקיים בימים אלה נתבשרנו על זכייתו של אסי דיין בפרס על מפעל חיים. דיין, איש הקולנוע, אשר זכה לפרסומו קודם כל בשל אביו הנודע לתהילה כאחד הבולטים באנשי הבטחון שהיו למדינת ישראל, היה שותף לאביו בכניעה לערכי השמאל, אם כי בדרך אחרת:

משה דיין תרם לבטחון ישראל כאיש צבא בכיר ולאחר מכן כשר בטחון כחלק ממנגנון הבטחון של מדינת ישראל אשר שמר על אזרחי המדינה תוך ניהולו את העימות הצבאי של ישראל נגד מדינות ערב. אך בערוב ימיו, כאשר שימש כשר בממשלת ישראל, מילא דיין חלק נכבד בנסיגה המוסרית של ישראל כאשר תמך בהתדרדרות האיסטרטגית של ישראל במדרון הויתורים הבלתי מוסריים שלה כלפי הערבים, שכפי הנראה כלל הסכמים איסטרטגיים שבהם "בושלו" גם מלחמת יום הכיפורים וה"שלום" עם מצרים.

אסי דיין, שחקן ובימאי, אשר רכש לו בישראל שם של איש קולנוע וחביב הברנז'ה, התדרדר למחוזות הסמים ולפוליטיקה השמאלנית, כשאת שיא השפל בקריירה שלו מייצג סרטו "החיים לפי אגפא" המהווה, בין היתר, תעודת עניות לצה"ל ולישראל, המוקיעה את חיילי ישראל תוך הצגתם כלא מוסריים, גסים ואלימים, המתנהגים כפראי-אדם בפאב תל-אביבי.

על רקע עובדה אחרונה זו, שלפיה נראת כאילו אסי שם לו למטרה לכפר על "חטא" מפעל החיים של אביו, משה, שתרם למעמדו של החייל הישראלי, מעניין מה גרם להחלטה להעניק לו פרס על מפעל חיים?

קוד החיבה התקשורתי.

במהדורת חדשות נמסר לאחרונה כי "איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצי, הצהיר לגבי דו"ח טרכטנברג כי "אם הבחירה היא בינו לבין כלום יבחרו הסטודנטים בכלום". אך על אף שלדברים אלה אין משקל עניני כלשהו, נראה כי לעורך החדשות נראה כי יש לפרסם זאת כידיעה. ויתרה מזו: זה שהתקשורת מצאה לנכון להשתמש בשם החיבה שלו, איציק, מעיד על כך ש"הסטודנט הלוחם" נראה לה, אולי, כמי שיש לו עתיד מבטיח בפוליטיקה הישראלית, הגדושה בשמות חיבה.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים