588

תגובות לאירועי היום חשוון תש"עב

תפקידו הפוליטי של הזכרון.

בעיצומם של אירועי הזכרון לראש הממשלה שנרצח, ועל רקע השכחה של שבויים כמו רון ארד ויונתן פולארד, ושל אישי ציבור שנרצחו כמו רחבעם זאבי והרב מאיר כהנא, קשה שלא להגיע למסקנה שקיימת בישראל מנהלת זכרון ממלכתית-לאומית, אשר דואגת לחנך את זכרונו של הציבור לכיוונים מסויימים.

הדבר נעשה, בין היתר, על ידי התמקדותם המגמתית של ההסברה, התקשורת והחינוך הממלכתיים באישים מסויימים אשר, בשל היות גורמים אלה חלק מהשלטון, המבטא את מגמותיו, ברור שלא מדובר בתוצר של אינטואיציה ציבורית טבעית אלא בביטוי של מתכנן על כלשהו – או של ארגון כזה.

זכרון מאורגן כזה אופייני לריכוזיות הממלכתית הכללית השלטת במדינת ישראל מאז הקמתה. ואכן, מעניין לדעת מי היה זוכר את הנרצח במצב של שוק רעיונות חופשי – ואם היה זוכר אותו בכלל לטובה. בהקשר הנוכחי אין ספק כי לרעיון הנוצרי-מוסלמי של מות קדושים יש תפקיד מרכזי בהנחלת ערך זכרון זה לציבור.

דוגמה מוחשית דיה לענין זה קיימת, למשל, בנושא גלעד שליט; כדאי לאזרחי המדינה לזכור כי בשנים שקדמו לשחרור החייל החטוף לא היה עובר שבוע שבו לא נזכר שמו בתקשורת – מה שללא ספק הכשיר את הקרקע הציבורית-פוליטית כראוי בכך ש"טיהר" אותה מצמחי פרא של התנגדות לתנאי שחרורו.

בדומה לכך אין לראות את הזכרתו של ראש הממשלה הנרצח במנותק ממגמתיות פוליטית. כבר לפני מותו החלה המחלקה האחראית לזכרון הציבור לקשור את שמו למגמה הפוליטית שאותה מקדמים היום במסווה של כבוד לזכרו – ומבחינה זו היה מעשה הרצח מתנה גדולה שאינה פוסקת מלהעשיר את מקבליה.

במיוחד על רקע חוסר יכולתם של מארגני אירועי הזכרון הנוכחיים לגלות תרומות משמעותיות של האיש לתרבות הישראלית, זולת אירועי אוסלו (השנויים, כידוע, במחלוקת) בולטת האדרתו של האיש בזכרון הציבור כמלאכותית ומגמתית, וככזו שאין בה אלא שימוש שקוף לקידום ה"שלום".

דיור לא מוגן.

שני גורמים מתחרים ביניהם בימים אלה על המקום הראשון ב"ספורט" החדש של הריסת בתיהם של יהודים בישראל: ארגוני המחבלים מעזה ויחידות צה"ל. את מה שמחטיאים הטילים הערביים משלימים הסיכולים הממוקדים של ההתיישבות המבוצעים על ידי הבולדוזורים הישראליים.

צדק צדק...

על אף שמועמר קדאפי לא כובד במשפט הוגן, קיימים בעולם רבים שחשים כי הוא קיבל את המגיע לו. בהקשר זה אין זה מקרי שהמתנגדים למשפט ההמון הלובי הם דווקא גורמים בכירים במערב, שהעניקו לדיקטטור קדאפי לגיטימציה מחודשת בעולם המערבי לאחר שבמשך תקופה ארוכה היה מוכרז כמבוקש על ידי העולם החופשי על חלקו בתמיכה בארגוני טרור שרצחו אזרחים. ואם בצדק עסקינן, אולי בהקשר זה יש מקום להעמיד לדין את מי שהעניק ללוב של קדאפי מקום של כבוד במועצת הבטחון של האו"ם...

כוחות הבטחון?

מדי יום ביומו חוזרת התקשורת הישראלית על הטעות/הכשל/השקר (בחר את הרצוי) של קריאת צבאה של סוריה "כוחות הבטחון" תוך כדי דיווחה על הריגתם של למעלה מעשרה מהם מדי יום ביומו.

בהתעקשותה על הצגת צבאו הרצחני של הדיקטטור הסורי כאילו מדובר בכזה הקשור לבטחון המדינה יוצרת התקשורת הממלכתית הישראלית מצגת כזב שיש בה כדי להצדיק את רצח העם שמבצע אסד בעמו. יתרה מכך: סביר להניח שאת ההשראה להצדקת הסתירה שבה פועל צבאה של מדינה נגד בני עמה שואבת התקשורת הישראלית מצה"ל, שגם "כוחות הבטחון" שלו, האמורים להגן על אזרחי ישראל, מבצעים בתקופה האחרונה (ולא רק) פעולות הפוגעות ישירות באזרחי ישראל...

בהקשר הסורי, מכל מקום, נהרגו כבר למעלה מ3000 אזרחים מאז תחילת ההתנגדות האזרחית למשטר.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים