589

תגובות לאירועי היום חשוון תש"עב

לו היינו

בתקשורת צוטט שר הבטחון אהוד ברק כאומר ש"לו היה אירני גם הוא היה רוצה להשיג לעצמו נשק גרעיני", אך "מירוץ נשק גרעיני במזרח התיכון יביא לכך שנשק כזה יהיה בידיים לא אחראיות".

מאמירה זו זועקים הדברים שלא נאמרו בה – וקולם של אלה גבוה יותר מזה של הדברים שנאמרו; משר הבטחון של מדינת ישראל, שמנהיגיה אמורים להחליט לגבי התקפת היכולת הגרעינית האירנית בקרוב, יש לעם בישראל הרצון – והזכות – לשמוע דברי הצדקה לפעולה מסוג זה, אך זה לא מה שהם מקבלים משר הבטחון שלה, שהוא מי שאמור לייצג את הצד המעשי ביותר של מה שנותר ממדיניותה הבטחונית.

גם אם כפוליטיקאים מעשיים (מה שקורין היום בעולם ריאל-פוליטיקאים) היה לנו מקום לצפות מהמועמד הבא לראשות הממשלה או, לפחות, לאחד מבכירי כותבי המדיניות שלה בעיני העולם החיצוני, שיסביר מדוע כדאי לה, לאירן, להיזהר מלפגוע, באופן ישיר או עקיף, ביציבותה של ישראל- והוא לא יעושה זאת.

המשולש נתניהו-ברק-ליברמן יכול היה לתפקד כחזית מאוחדת נגד כל העיניים המופנות לישראל מן העולם. אך במקום ששר החוץ הישראלי ידאג להסביר באזני העולם כי הסכנה הנשקפת לאירן מתכנית גרעינית המכוונת לישראל היא כזו של מכה ישראלית מונעת, ששר החוץ יבהיר בעולם כולו כי אירן מהווה איום משמעותי על השלום העולמי בכלל ועל המתרחש במזרח התיכון בפרט, ושראש הממשלה הישראלי יציג את עמדתה המוסרית של ישראל לפחות כמו שהאויב מצדיק את עמדתו שלו – מקבלים הישראלים ממי שמחזיק את האצבע על כפתור השילוח של כוח התקיפה שלה אמירה שוות ערך ל"אנחנו מבינים את ההגיון הצבאי-פוליטי שלכם" שאיננה אלא הענקת לגיטימציה לאויב ולמעשה תמיכה בו.

שלא לדבר על כך שלפי ההגיון והעיניים המוסלמיים, שכמו תמיד מושלים בכיפה במזרח התיכון החדש-ישן, מובנת אמירה מסוג זה של שר הבטחון הישראלי – בניגוד למה שמדינאי השמאל סבורים - לא כהבעת הזדהות, שיכולה להיות יסוד להתקרבות עתידית כלשהי – אלא כהבעת חולשה וכביטוי של כניעה מוסרית.

זכותו של מיעוט נרדף על פי רוב.

רבים מישראל מצאו השבוע ענין בשאלה האם יזכה ים המלח להיבחר כ"פלא עולם" במסגרת ההצבעה לבחירת שבעת פלאי הטבע של העולם. שר התיירות של ישראל מצא לנכון להודיע, בהקשר זה, ש"בחירה כזו תביא לפריחת איזור ים המלך ולתוספת של אלפי משרות" - וכל מה שנדרש כדי להבטיח את הבחירה הזו הוא רק 300 או 400 מליון הצבעות...

מאידך, בחברה שכה הרבה החלטות נעשות בה בהתאם לבחירת רוב, יש גם מצבים שבהם עלול רוב פוליטי להכשיל את שליטתן של מגמות שבידן הכוח להתעלות מעל לכוח הרוב. דוגמה לתמיכה במגמה מסוג זה ניתנה השבוע כאשר – לא במקרה - בהצעות חוק שנתקבלו בהצבעה בכנסת בימים האחרונים, שאחת מהן עוסקה בקיצור הותק הדרוש למינוי שופטים לבית המשפט העליון והשניה בשינוי הרכב הועדה למינוי שופטים, השתתפו רק כ50 ח"כים תומכים ואילו ראש הממשלה ושר הבטחון ורבים מחברי סיעותיהם נעדרו מן ההצבעה.

למותר כמעט לציין כי היעדרות מסוג זה של הבכירות מבטאת התנגדות לרוב – שאותה חיזק יו"ר הכנסת, שאמר ש"ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לא היה מאפשר לרוב שלא להתחשב בדעת המיעוט."

וכל זה מסתכם במה שאינו אלא תגובה להצעות החוק שמגיש לאחרונה הימין בנושאים שונים, החל מזה של מינוי שופטי הבג"צ. כנראה שאלה, המודאגים מהכוח המתגבר שיש להצבעות רוב בכנסת, מוצאים לעצמם דרך עקיפת הרוב משמאל תוך כדי תביעתם לעצמם את זכויותיו של מיעוט נרדף.

מקור חוסר המוסר.

הרדיו הישראלי שידר כי בסין נדרסה למוות תינוקת ובתגובה לכך נטען על ידי רבים כי זו "עדות לחוסר המוסר של החברה המודרנית". מעניין שהדבר לא נתקל בתגובה פומבית כלשהי הקושרת אותו לאיסור הממשלתי ללדת תינוקות בסין, שלא מעטים בינינו רואים בו ביטוי של זכות המדינה.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים