600

 

תגובות לאירועי היום אדר תש"עב

על אמונה ומצפון

בין הכותרות שהקדישה העיתונות לפרישתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש היתה גם כותרת כזו: "בייניש: מילאתי את שליחותי על פי מיטב אמונתי ומצפוני".

בהתחשב בכך שגם כל האויבים האכזריים של בני עם ישראל ומדינתו, הפוגעים באנשיהם החפים מפשע, כולל קשישים, נשים וילדים, עושים זאת על פי מיטב אמונתם ומצפונם (וגם תוך סיכון חייהם ומתוך הקרבה עצמית ותשלום מחיר אישי) אין בהצהרה זו כשלעצמה משום ערך חיובי כל כך. לפיכך כדאי היה שהשופטת תבטא הכרה בערך היסודי יותר שבית המשפט זקוק לו: הצדק.

כי הרבה לפני האמונה והמצפון, הקיימים בשפע בהנהגתנו התרבותית, נדרש השופט להפעיל שכל.

כבוד האשה

גורמים רבים משקיעים לאחרונה מאמצים כדי לשכנע את הציבור ואת הרשויות בכך שאלה שמשחיתים את מושעות הפרסומת שבהן מופיעות נשים פוגעים בערכים המקובלים על הציבור וביניהם כבוד האשה.

בהצהרותיהם בנושא זה מציגים הם את חשיפת הגוף הנשי על ידי המפרסמים כפעולה המעניקה כבוד לאשה – ואת הפועלים להסתיר את גופה כבזים לה. אך יש מקום לפקפק בהנחה זו – ולא רק מכיוון שגורמים אלה אינם מסתמכים על עובדות אמת ונתונים מן השטח, כמו תוצאות מחקר סטטיסטי שנערך בין נשים לגבי יחסן לחשיפה מסוג זה – אלא מכיוון שבדיוק אותם גורמים המתיימרים לפעול למען כבוד האשה משמיעים את קולם מזה זמן רב נגד אירועים כמו תחרויות יופי תוך האשמת מארגניהם במניעים "מסחריים".

על רקע סתירה עובדתית זו, מעניין לפי מה יקבע השיפוט הציבורי מה תורם באופן אובייקטיבי לכבודה של האשה בתודעת הציבור: כיסוי גופה או הפשטתה?

מקורה של הדאגה לחלשים

לאחרונה הודו הארגונים החשאיים הבריטי MI5 והאמריקנים שלא הצליח לאתר במדוייק את מקום הולדתו של צ'רלי צ'פלין, והם חושדים שמדובר בקומוניסט נסתר ממוצא יהודי.

סביר להניח שהאשמתו של הגאון בקומוניזם נקשרה אליו בשל העובדה שחלק משמעותי מיצירתו האמנותית הוקדש לבעייתו הקיומית של האדם הפשוט, החלש והדל. ואם זהו באמת המצב, מצביע הדבר על השטחיות והדוגמטיות של אלה המשייכים דאגה מסוג זה לנטייה פוליטית זו.

ואם היו דוגמטיקנים אלה מעמיקים קצת יותר, הם היו יודעים שהרבה לפני שהדאגה לחלשים אומצה ונוכסה באופן כוזב על ידי הקומוניזם או הנצרות היא צמחה בחיקו של העם היהודי.

פרחי אביב קוצניים.

בימים אלה מלאה שנה לנפילת משטרו של מובארק, המהווה נקודת ציון של הקרוי "אביב ערבי". להבדיל, מצא קדאפי את מותו בידי המון זועם ואסד, לעומת זאת, מנהל מלחמת קיום קשה עם מתנגדי שלטונו. שלושת השליטים הללו, שרק לפני שנתיים חרצו את גורל בני עמיהם לשבט או לחסד מסמנים היום שלושה קווי מתאר שונים לגמרי של גורלות אפשריים של דיקטטורים ערבים.

איש אינו מחזיק בידע שדי בו כדי להראות קשר בין העובדה שכל אחד משלושת השליטים הללו ניהל מליוני חיים פרטיים של בני אדם לבין מה שקרה לו לאחר מכן. אך כך או כך ברור שכל אחד מהם קוטף בדרכו שלו את פרי השקעותיו בתקופה שקדמה למשבר הפוליטי שבו מצא את עצמו.

מה שמשותף לכל הקוצים שנחשפים היום במה שנראה כלפי חוץ בעבר כפרח המזמין תיירים מכל העולם, הוא שבזמן שקדאפי ומובארק קצרו מנה יפה של מידה כנגד מידה על הדרך שבה הפעילו אלימות כנגד נתיניהם, רק ביצוע גזר דינו העממי של אסד מושהה עדיין בשל תלותו בעולם החיצון.

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים