602

 

תגובות לאירועי היום ניסן תש"עב

ההשוואה המתבקשת.

בעוד נפרקים, בשדה התעופה בישראל, ארונותיהם של הנרצחים היהודיים מבית הספר שבטולוז, ונמשך הציד על הרוצח, ממשיך להתחולל באוויר העולם גם הויכוח בדבר ההשוואה שנעשתה על ידי אישיות בכירה בין מעשי הרצח של הילדים בצרפת לבין מעשי רצח של ילדים בעזה.

הזעם שהעלתה השוואה נואלת זו מובן כי ברור שרק מעורבותם של ילדים בשני המקרים היא מה שגרם לעריכת השוואה זו, שמבחינה מעשית היא מנוגדת למוסר, שכן היא מניחה את הרוצחים ואת קרבנותיהם על אותו מישור מבחינה מוסרית,

מסקנה זו מתבקשת על ידי השכל הישר אם מניחים נכונה את הדברים, כי עובדות האמת מראות על כך שהילדים ההרוגים בעזה הם תוצאה לא מכוונת של פעולת הגנה של ישראל מפני נסיונות לרצוח את ילדיה שלה – ופעולותיה שלה מכוונות להרוג (ולא לרצוח!) את הרוצחים מעזה. את פעולתם של אלה, המכוונים את נשקם על בתי ספר ישראליים במטרה לרצוח ילדים, היא שמתבקש להשוותה לפעולת רוצח הילדים, שהוא אשר, ללא ספק, הוכיח כי הוא ראוי להתקבל לשורותיהם.

המחדל השיפוטי.

יש מצבים שמהם ניתן להסיק כי שופטים אינם מתאימים לתפקד במדינה צודקת; זה חמור במיוחד כאשר בישראל שופט בג"צ אומר דבר שממנו משתמע שאין הממשל מחוייב לשמור על זכויות האדם – תוך כדי נסיונו להגן על זכאותו של אדם לזכויותיו.

"לא כל צורך מבצעי מצדיק פגיעה בזכויות אדם" אמרה לאחרונה דורית בייניש, השופטת בדימוס שעמדה בראש בג"צ. מדבריה אלה משתמע שיש מקרים שבהם כן מוצדק לפגוע בזכויות האדם – ולא היא: במדינה צודקת, בהגדרה, אין שום הצדקה לפגיעה כזו.

המקור לטעות זו בהצהרתה של בייניש – שמיוחסת למצבים שבהם מכוונים חיילים את נשקם כלפי אויבים - הוא ההנחה המוטעית שפעולה שנועדה להגן על אזרחים מפני פגיעה בזכויותיהם היא כזו של פגיעה בזכויות האדם של המאיימים עליהם.

מי שמחזיק בהנחה זו איננו רואה את ההבדל העקרוני שקיים בין רצח להריגה ולפיכך בין רוצח לבין מי שמתגונן מפניו. והעובדה שמי שעמד בישראל בראש בג"צ איננו מבין שבפעולתו מאבד הרוצח רבות מזכויות האדם שלו - ובכללן את הזכויות להגנה עצמית ולמשפט הוגן, שאותן שלל מקרבנותיו - מהווה עדות למצבה הירוד של מדינת ישראל בתחום הבנת נושא זכויות האדם.

מחדל שיפוטי קשה כל כך מהווה סכנה פעילה למעמדה של ישראל בעולם בימינו במיוחד על רקע ההתגברות המתמדת של מעמד אויביה של ישראל בתחום זה; דבר זה מתבטא בעובדה שנציג החמאס, הארגון שבעצם קיומו פוגע בזכויות האדם, אמור היה לנאום בשבוע שעבר בכינוס מועצת זכויות האדם של האו"ם, שבו גינויים נגד ישראל הם דבר שבשגרה.

ענינים של ליבה.

בעיצומו של הדיון המתחולל בציבור לגבי המידה שבה רשאית המדינה (באמצעות משרד החינוך) לכפות על המגזר הדתי את לימודי ה"ליבה" – השם שהעניקו החילוניים למה שהם רואים כמקצועות יסוד ששומה על כל אזרח לשלוט בהם – מחמיצים רבים את מה שהוא, בפני עצמו, נושא הליבה החשוב ביותר בהקשר זה: את התשובה לשאלה "מי בישראל יהיה בעליה של הזכות לקבוע את התכנים שיילמדו על ידי התלמיד: אביו מולידו או אדם זר?

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים