606

תגובות לאירועי היום אייר תש"עב

הבהרות
אין זה מקרי שבדיוק בשבוע שבו חוגגת ישראל את יום העצמאות שלה מוצאות לנכון מדינות באירופה להביע תרעומת על בנייתן של "התנחלויות" בשטחי ארץ ישראל. למובילת קו ההתנגדות הזה יכולה להיחשב ארה"ב, במיוחד כאשר מודיעים כי "וושינגטון הביעה דאגה מכוונות הבניה של ישראל וביקשה הבהרות מישראל" לגבי בניית ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון, ובעקבותיה "צרפת שבה וקוראת לישראל לפרק את המאחזים" וכיו"ב.

בקשת ה"הבהרות" מצידה של ארה"ב לבניה בשטחי א"י על ידי בני העם היהודי מעוררת תמיהה ויש, אולי, מקום לבקש הבהרות מארה"ב על טבע ההבהרות שהיא מעוניינת בהם כי קשה לדעת מה כל כך לא בהיר בקיומה של מצווה מפורשת על ידי בני העם היהודי.

ממשלתה של מה שהוקמה כ"מדינה יהודית" לפני 45 שנים צריכה, כנראה, לשלוח לבית הלבן העתק של מגילת העצמאות עם סימון ברור על הגדרה זו של זהות המדינה. בנוסף לכך, מכיוון שברור כי שום מדינה בעולם החופשי לא תעלה בדעתה לערער על מצוות האיסלם או לבקש הבהרות לגביהן צריך, אולי, הממשל בישראל לשלוח לוושינגטון ספר תורה ובו לסמן בגדול את כל הכתוב בו הנוגע לגבולות ההבטחה. ואולי – גם כדי להראות עד כמה אנו בישראל מבינים את בעיות ההבנה של האמריקנים – לצרף לספר את הגרסה האנגלית שלו ומילון עברי-אנגלי.

הפרת הסכם חינוכית.

השבוע נתבשרנו כי חברת הגאז הלאומית המצרית ביטלה באורח חד צדדי ובניגוד ללשון הסכם השלום בין שתי המדינות, את ההסכם לאספקת גאז מצרי למדינת ישראל.

על אף שהדבר פתח מייד פתח לדיון באם מדובר בענין פוליטי או עסקי, יש בהפרת הסכם זו היבט עקרוני חיובי אחד, שמלמד על המידה שבה המצרים מקבלים השראה חינוכית מישראל:

לפני תקופה קצרה הדגימה מדינת ישראל בדיוק באותו תחום – תחום הבעלות על הגאז – איך היא מבצעת הפרה של הסכם עם האזרחים המחזיקים בבעלות על אוצרות הגאז.

בנושא זה מתנהגת מצרים בדיוק כמו הממשל הישראלי, אשר בהתבססו על הנחה שרירותית שגורסת כי מכיוון שמדובר בנכס השייך לאומה המיוצגת על ידו אין הוא רואה עצמו מחוייב לכללי מוסר וצדק כלשהם ויכול הוא לעשות בנושא כראות עיניו. על יסוד זה מוציא הוא מידי ישראל כל אפשרות לפגוע במפרי ההסכם – ואולי, על אף שלפי נתניהו ההסכם הוא עסקי גרידא, מודעת ממשלת מצרים לכך שבמעשה זה היא מניחה תשתית עקרונית להפרת הסכם השלום.

כי סביר בהחלט שלפחות מנקודת מבטו של האזרח המצרי, שאולי עדיין אינו רגיל ל"איפה ואיפה" הנהוגה בישראל בנושא גזל האזרח, אין הבדל עקרוני בין רמאות "פוליטית" ל"עסקית"...

בין חוק לצדק.

"תכניותיה של ישראל להקים עוד התנחלויות בשטחי יהודה ושומרון אינן חוקיות" – במלים אלה ניסחו נציגי הרשות הפלסטינית את התביעה שהם מגישים לאו"ם נגד מדינת ישראל.

בעלי האוזן החדה (ולא רק עורכי-דין) ישימו לב, מן הסתם, לכך שהפלסטינים השתמשו בלשון תביעתם במושג "חוק" ולא במושג צדק. בהקשר זה נשאלת השאלה האם מודעים הם לכך שגם הממשל בישראל הריכוזית, שאחראי לפשעים נגד זכויות האדם של אזרחיו, נתמך בדרך קבע ע"י גורמים המדגישים את "שלטון החוק" מבלי להתאמץ לטרוח ולהביא לשולחן הדיונים את הצדק.

כך או כך, מודעים בני אדם רבים בהסטוריה – לפחות מאז חוקי נירנברג שנחקקו לפני פחות ממאה שנה באירופה התרבותית – כי החוק אינו אלא אמצעי לכפות השקפה פוליטית. בהקשר של הבנה זו שום אדם העוסק בפוליטיקה איננו מאמין כי ניתן יהיה להתאים בין המוסלמי לחוק כלשהו, אלא אם כן ישרת החוק את מטרותיו .

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים