608

תגובות לאירועי היום אייר תש"עב

שינוי שיטת הממשל.

המלים "שינוי שיטת הממשל" נשמעות לאחרונה שוב ושוב בדיבורים על השינויים הפוליטיים שעומדים להתרחש בפוליטיקה הישראלית. מבחינה זו חיובית היא עצם העובדה שרעיון מסוג זה עולה, שכן הוא מעיד על כך שבין רבים יש הסכמה על כך ששיטת הממשל הקיימת לקויה. מעניין, בהקשר זה, אם במסגרת החשיבה לגבי שיטת ממשל חדשה יועלה גם רעיון החירות, כמה ששומה עליו להחליף את כל מה שסותר אותו בשיטה הקיימת.

השחיתות והחוק.

מרים בן פורת, השופטת בדימוס ומבקרת המדינה בעבר אמרה כי "בשנים האחרונות השתפר מאד המאבק בשחיתות"; לדבריה, "בעבר חששו בישראל לפעול נגד בעלי שררה ולתבוע אותם כפי שקורה היום".

אין ספק שיש בדברים אלה כדי לחמם לבבות רבים בישראל, אך בדברה של השופטת והמבקרת לשעבר יש גם ביטוי לכך שבישראל אין שום ביקורת כלפי השחיתות החמורה ביותר: זו שקיימת בחוק המאפשר לכפות על אזרחי המדינה פגיעה בזכויות האדם שלהם. לשחיתות זו של החוק עצמו אין העוברים על החוק חואים כלל...

תקשורת של אמת.

לאחרונה נמסר בתקשורת כי החמאס דיכא בכוח בעזה עצרת שעסקה בדיכוי חירויות האדם על ידי החמאס בעזה; זהו, ללא ספק, מקרה נדיר של התאמה בין העובדות בשטח לבין מה שנמסר בתקשורת. ידיעתנו לגבי אמינותה המפוקפקת של התקשורת הפלסטינית מעלה את החשד שפעולת החמאס – שלפי העדויות כללה פגיעה, הפקעה והחרמה של נציגי התקשורת המקומיים ואמצעי ההקלטה, הצילום והתיעוד שלהם - היתה מוזמנת מראש...

מחלה מתקנת.

בימים הקרובים אמור להתחיל בממשלה הדיון בחוק החדש האמור להחליף את חוק טל, כשמטרתו המוצהרת לשדרג את הטיפול בחרדים ובערבים, כשהחוק החדש אמור "להגדיל את השוויון בין מגזרים אלה לבין שאר אזרחי המדינה בהדרגה".

בתרגום לעברית מדוברת, כוונת הדבר היא להכניס את החרדים ואת הערבים למסגרות שבהן יישלטו על ידי כפייתה הישירה של המדינה, כפי שקורה בצבא. מכיוון שהכפיה היא הבעיה החמורה ביותר שקיימת במדינה, המשמעות המעשית של הוצאה לפועל של כל סידור חדש מסוג זה תהיה הדבקתם במחלה של אלה שעד היום לא היו בבית החולים הקרוי צה"ל.

סימן אזהרה ושאלה.

"אף שרוב העם המצרי רואה בישראל אוייב, על ההנהגה לפעול בתבונה" אמר המועמד לנשיאות מצרים בעימות טלוויזיוני ששודר במצרים. הנחת היסוד שהציג במשפט זה כאילו היא מוסכמה הידועה לרבים בפוליטיקה המצרית, צריכה להוות סימן אזהרה לכל מי שנושא יחסי מצרים-ישראל מעניין אותו; אחר הכל, אם העם המצרי רואה את ישראל כאוייב, יש כמה השלכות ברורות לדבר: האחת היא שהדבר מגדיר את הכיוון שעל מנהיגה הבא של מצרים להוביל לפיו את העם והשניה היא שאלה: איך זה קרה?

ניתן לנסח שאלה זו גם כך: מה עשתה ישראל, לאורך השנים שבהם היא חתומה על הסכם השלום עם מצרים, שגרם לכך שהעם המצרי עדיין יראה בישראל אוייב? או, אולי, איך בדיוק נגרם הדבר על ידי הכוחות הקיימים בתרבות המצרית שהשנאה לישראל תישמר כל כך הרבה זמן?

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים