614

תגובות לאירועי היום תמוז תש"עב

הכרה עצמית באחריות.

בחוסר שיתוף הפעולה שלה עם המהלכים שעושה המערב כדי לבלום את המשך הטבח שמבצע נשיא סוריה באזרחי מדינתו, ברור שרוסיה מאפשרת לנשיא אסד להישאר בשלטון – ובכך היא חוברת לקבוצה של משטרים עריצים אשר מזה זמן רב פועלים נגד זכויות האדם בעולם ומהווים, בכך, איום על עתידו של כל העולם החופשי.

לבושתה של מדינת ישראל חייבים אזרחיה להכיר בכך שביחסיה הטובים (או, לפחות, הסלחניים) עם דיקטטורות כמו רוסיה, סין, מצרים וקובה, מהווה אף היא חלק טבעי בעולם שבו זכויות האדם הן למרמס על ידי שלטון גס, העושה בהן כחפצו – והאירוח הנאה שבו קיבלה ישראל את ביקורו הממלכתי של נשיא רוסיה שדילג דרכה אל מעבר לגבול הוא דוגמה סמלית להיות ישראל ספקית שירותים של העולם הלא-חופשי.

ויתרה מכך: בישראל, שהוקמה בעצמה על ידי תנועה שמאלנית, שהנחילה את ערכיה העריצים לתרבות, רבים הם הישראלים שהם פירות החינוך של השלטון האכזרי – שגם כלפי פשעיו שלו נגדם הם נוהגים בסלחנות דומה.

אפלייה דתית.

גם בעולמם של הדוגלים בסיסמה "גיוס שוויוני לכל" הובן כבר בשלב הנוכחי כי ערבים לא יגוייסו ליחידות קרביות בשל אי מוכנותם להתגייס לצבא שנלחם בערבים. החשש שבשדה הקרב עלול להיווצר מצב שבו יעמדו זה נגד זה מוסלמים מבטל על הסף, מנקודת המבט של הישראלי, את אפשרות גיוסם של אנשים מדת מסויימת כדי שיילחמו נגד בני דתם.

אך מעניין שבעייתיות זו לא הטרידה אף פעם את אלה ששלחו יהודים לגרש מביתם יהודים – או, אולי, סברו הם בתמימותם כי גירוש אדם מביתו איננה פעולת מלחמה נגדו...

הטרגדיות שבכוח.

כמעט מדי יום מספרת לנו תקשורתנו על רקטה שנופלת בשטח ישראל אחרי שנורתה משטח עזה – וכבדרך של שגרה מסתיימת הידיעה ב"לא נגרם כל נזק", כאשר מסתבר שהיא נפלה בשטח פתוח.

אך סוג זה של שגרה, אשר מרדים את רוב הציבור מונע שינה מילדי והורי השטח הגדול שבו מתרחשות נפילות הטילים, הפגזים והפצצות הנורות מעזה, כי הם יודעים שבגלל מחדלי הממשל חיים הם, למעשה, על נסים ועל זמן שאול, המבוססים על חולשתו של האויב.

ואין בכוחן של פעולות ההגנה שמבצעים כוחות הבטחון של ישראל בהצלחה חלקית נגד האויב כדי לבטל את עובדת היותה של כל רקטה הנורית מעזה נושאת מוות – מה שמשמעותו טרגדיה בכוח – שהיא לא פחות קשה מעובדת הסכמתה והבלגתה של ישראל עם הירי על תושביה.

תרבות של החלפות.

לריבוי מעשי הרצח, ההרג ושאר מקרי המוות המלאכותיים המתרחשים בסביבתנו הפוליטית יש השפעה על כל תרבותנו, המתבטאת בתקשורת שלנו; בזמן שכל מחבל-רוצח פלסטיני מוגדר בעולמם של מרחפי השמאל כלוחם חירות נועז, החייל הצה"לי כבר אינו אלא פקיד...

הדבר מודגם על ידי דוגמה מחדשות ישראל שבהן שודר כי בדרום רצועת עזה נהרג בבוקר יום ה1.6.2012 מחבל ב"חילופי אש" עם חיילי צה"ל. בכך ניתן לראות סמל וביטוי לדרך שבה משתמשים היום אנשי התקשורת בלשונם כחלק ממודעותם התרבותית; לפי שיטתם, כבר לא קיימים בישראל חיילים גיבורים המנהלים נגד האויב קרבות בעלי משקל מוסרי למטרות כמו נצחון או, לפחות, הגנה על חייהם של אזרחי ישראל אלא "חילופי אש" בלבד – מה שנשמע, מן הסתם, כסוג של טכס מסורתי תרבותי עכשווי הנהוג באיזור המזרח התיכון...

אוהד קמין

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים