643 בחזקת חפות?

תגובות לאירועי היום                                         אדר תשע"ג

בחזקת חפות?

בחקירתו של איש חיזבללה שנשלח לאירופה לפני שבעה חודשים כדי לברר פרטים אודות תיירים ישראליים התגלה כי הוא רשם מספרי רישוי של אוטובוסים המסיעים תיירים כאלה.

במשפטו אמר כי אף כי עסק בבירור פרטים אודות אוטובוסים של תיירים, הוא לא התכוון להשתתף בפיגוע כלשהו נגדם. פרסום דבריו אלה מעיד על המשקל שמייחסים להם; על פי הגישה המקובלת בימינו באירופה בפרט ובעולם המערבי בכלל, יש מעמד של חפות מפשע לכל אדם לא חמוש, כי הדבר מעיד עליו שהוא "רק" אזרח ולפיכך מגן עליו מבחינה חוקית.

מסקנה לא הגיונית זו היא הקצה הקיצוני של מגמה שהחלה כאשר התחיל המערב לבכות את חללי ההפצצות של בנות הברית במלחה"ע השניה, שבראשם האזרחים שנהרגו בפיצוצים האטומיים שנגרמו מהפצצות ארה"ב בערי יפן הירושימה ונגאסאקי לקראת סיום המלחמה.

בשל מהלך זה, נחשב כל אדם לא חמוש לחף מפשע גם כאשר הוא משתייך לארגון או מדינה הפועלים באופן אלים, ולפיכך נהנה מחסינות מפני הצדק, כמו זו שלה טוענים רבים בימינו לגבי תושבי עזה או לבנון, אשר ישראל הפציצה לא פעם.

בהקשר זה נהנים אזרחי אויב אלה מהגדרתם על ידי העולם המערבי כ"חפים מפשע" – זכות אשר איננה שמורה לילדי הגנים שבישובי ישראל הקרובים לעזה, אשר מותקפים ממנה תדיר.

 

הזכות לגזענות.

לתרבות הישראלית קשה להתמודד עם הרעיון שגם אם וכאשר הופכת נטיה גזענית לבלתי מקובלת על החברה האנושית, אין מנוס מלראותה כחלק מזכותו של האדם לטעות, ולהתייחס אליה בדרך שבה מכבדים בעולם המערבי את המחזיקים ברעיונות הנאציים – לפחות כל עוד אין הם פוגעים בזכויותיו של איש.

לפיכך, כאשר אוהדי קבוצת בית"ר ירושלים מרימים את קולם שוב ושוב נגד שילובם בה של שחקנים מוסלמים, פעולתם זו נתפסת – ומוזכרת בתקשורת - כצורה של גזענות.

רק בעלי אבחנה דקה יכולים לראות בהאשמתם של אוהדים אלה בגזענות בלבול בין ענינים של דת לענינים של גזע, שכן מחאתם של האוהדים מכוונת במובהק ובמוצהר להשתייכותם המוסלמית של השחקנים ולא לשום היבט הנוגע לגזע שאליו הם משתייכים.

ומעבר לבלבול זה, נשאלת השאלה: גם בהנחה שמחאת האוהדים איננה צודקת, ממתי אסור לאדם לטעות ו/או לבטא את טעותו בקול רם? האין הטעות באשר היא – כולל רעיון הגזענות – חלק מהזכות לחופש הדיבור והמחשבה? 

למעשה, הפגיעה הקשה שאותה סופגים אוהדי בית"ר מן הציבור באמצעות המשטרה, הפרקליטות והתקשורת איננה אלא גרסה של הכשל השמאלני בנושא הפלסטיני: כפי שברוב ההשתדלותם שלא לפגוע בזכויות האדם של הפלסטינים, פוגעים אנשי השמאל שוב ושוב בזכויות האדם של מתנגדיהם כאשר הם אינם מאפשרים להם לבטא את זכות הביטוי שלהם. ודווקא אלה בתרבותנו המתפארים בפעולתם לשמירה על חופש הביטוי בחברה שוכחים כי אין כמו סתימת פיותיהם של מי שהם "רק" אוהדי כדורגל כדי לקצר את הדרך לסתימת פיותיהם של כל איש רוח, מתנגד פוליטי ובעל עמדה לא מקובלת אחרת בחברה.  

 

גאוותו של הקבצן התוקפן.

70 משאיות מזון מישראל נתקעו בכניסה לעזה בשל סירובו של הצד הפלסטיני להכניסן בטענה שלא נתקבלה הודעה על משלוח המזון בהתראה מספקת. לקוראי שפת הביטוי של הפלסטינים ברור כי בסירוב זה יש משום מחאה על החלטת ישראל לסגור את המעבר לאספקת מזון זמן קצר לאחר שנורה מעזה טיל לשטח ישראל. בגאווה מגוכחת זו  של הקבצן הסרבן מתגלה חוסר המוסריות הכפול שלו: לא די בכך שהוא מעז פנים נגד ישראל, המגלה כלפיו נדיבות, אלא שהוא גם איננו מכיר באחריותו על פשע הפרת הסכם הפסקת האש עם ישראל שביצע בעצם ירי הטיל על ישראל.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים